לפני הקמת המדינה חיו הרבה מתושביה היהודים של הארץ בערים מרכזיות כמו ירושלים, תל-אביב וחיפה.
אחרי קום המדינה חיו כאן כ-650,000 יהודים ובתוך 3 שנים עלו לישראל עוד כ-700,000 עולים יהודים.
לארץ עלו עולים ניצולי שואה, עולים מדינות הבלקן, צפון אפריקה והמזרח התיכון. האוכלוסיה הכפילה את עצמה בשלוש שנים.
אנשים הגיעו ולא היה להם איפה לגור. חלקם תפסו בתים ערבים נטושים ביפו ובשכונות ירושלים וחלקם פנו למגזר הכפרי
ונכנסו לגור בבתים נטושים בכפרים ערבים. הרבה עולים גם נקלטו בקיבוצים אשר שיכנו אותם בגבולם.
הרבה משפחות מצאו מקום אצל קרוביהם בערים כך שבדירה של שני חדרים או שלושה, חיו 2-3 משפחות.
הם הסתפקו בחדר למשפחה. היו כאלו ששילמו עבור התענוג והיו כאלו שהתנדבו לארח.
מכאן יצאו פתרונות של מעברות, מחנות העולים ואח"כ גם ערי הפיתוח. לא כל פתרונות הדיור הזמניים האלו היו טובים
לעולים החדשים, אבל זו הייתה התחלה, התחלה קשה.
זוגתי גדלה בבית עם עוד 4 אחיות ואח קטן בן זקונים. הם גרו בדירה של 48 מ"ר.
סלון קטן, חדר שינה להורים וחדר אחד שגרו בו 5 ילדים.
כל פעם שנולדה עוד בת התווסף לחדר הזה מזרן עד שהוריה קנו מיטת קומותיים, פתרון שנתן יותר מרווח מחייה.
כשנולד בן הזקונים הם עברו דירה לדירה של ארבע החדרים.
הוריה של אישתי תמיד אמרו שכולם גדלו והפכו לאנשים מצליחים למרות שלא היה לכל אחד חדר בנפרד ומחשב לכל ילד.
התקופה ההיא הייתה תקופה אחרת, לא התקופה של היום.
בתחילת שנות ה-90 כשהגיעו המוני עולים מחבר העמים ועולים מאתיופיה, אריאל שרון שכיהן כשר השיכון בממשלתו של שמיר,
הקים יותר מ-120,000 יחידות דיור ובנה אתרי קראוונים בכל רחבי הארץ.
זה לא היה פתרון אולטימטיבי אבל היה יעיל כדי לשכן כמיליון עולים.
לי זה נראה היה כמו חזרתה של ההיסטוריה בדמות מעברות מודרניות של סוף שנות האלפיים.
הילדים שלי כבר קיבלו חדר כל אחד, מיטה וחצי, שולחן ללימודים, מחשב לכל ילד, ארון וספריה.
ממלכה בהשוואה לימים של קום המדינה וחצי ארמון בהשוואה לשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת.
נראה כי הזמנים רק הופכים לטובים יותר. אבל זה כמובן לא נכון.
מצוקת הדיור בארץ היא אחד הבעיות הקשות של זוגות צעירים ובכלל.
יש הרבה בעיות אחרות כמו תעסוקה, תחבורה ציבורית ועוד האשמות במצוקת דיור וקשיים בקניית דירה ראשונה.
אחת מהבעיות שממש מרגיזה, היא החלטת ראשי ערים לבנות בתחומם דירות של ארבעה חדרים ויותר.
למה לא בונים דירות שלושה חדרים או בונים אותן בקמצנות? הארנונה שמניבה דירת ארבעה חדרים או יותר, לקופת העירייה,
גבוהה בעשרות אחרוזים מדירה של שלושה חדרים. אז במקום לעזור לזוגות צעירים הם רק מקשים.
בערים מרכזיות בעולם כמו לונדון, פריז, אמסטרדם ואפילו ניו יורק חשבו על פתרון יצירתי.
הפתרון הוא גם מיחזור בבניה, בנייה אקולוגית, ארכיטקטורה מעניינת וצבעונית.
בישראל יש יותר מ-15 מיליון מכולות מטען בשימוש. מכולות של עד 40 רגל.
אורך חיי מכולת מטען הוא כ-20 שנה. בניית דירות במכולות יכולה לנצל את המכולות לעוד 50 שנה נוספות.
מכולה אחת עולה כ-5,000 שקלים ועלות שדרוג יכולה להגיע עד ל-200,000 שקלים.
הקמת בניינים ממכולות יכולה להתבצע במהירות וניתן להגיע להקמה של כ-100 יחידות דיור בחודש באתר אחד.
בנוסף למהירות ולפתרון דיור נאות, הצמדה וחיבור של שתי מכולות, יתן עוד כ-60 מ"ר ויגדיל את הדירה.
יתרון נוסף הוא עמידות ברעידות אדמה שכן המכולות עשויות מפלדה ועמידות בזעזועים.
בניה של קראוונים שהייתה נהוגה בארץ, דורשת שטחי קרקע גדולים ויקרים. בבנייה במכולות קיימת אפשרות לבנייה בקומות לגובה.
ע"י בניה לגובה מצטמצם הבזבוז בקרקע יקרה לבניה וגם מפחיתה את עלויות העבודה עבור התשתיות שכן כל התשתית נבנית
במקום אחד ואין צורך להתפזר על פני שטח גדול. בפרוייקטים שנבננו בלונדון מכולות שמשו גם לבניית חנויות ובתי קפה אשר השתלבו
יפה מאוד בנוף "המכולתי" של השכונות.
בישראל קיימים שני פרוייקטים כאלו הנקראים "דיור במכולות". אחד מהם בלוד והשני דיור לסטודנטים בשדרות.
הסטודנטים בשדרות זוכים להקלות בתשלום שכר דירה בתמורה לעבודה בקהילה.
אחרי הבחירות הקרובות, אולי יקום כאן שר שיכון שיתן "פוש" לפתרונות כאלו שיכולים להקל על מצוקה של אלפי זוגות.
צריך מעוף, חזון ורצון להפשרה של קרקעות סביב הערים. פשוט מאוד צריך לרצות לעשות, השמיים הם הגבול.
מצאתי כמה דוגמאות לבניה כזו באינטרנט מרחבי העולם וגם מישראל. אני אהבתי את היצירתיות והרעיון. מה דעתכם?
(התמונות נלקחו מחיפוש בגוגל מאתרים שונים תחת "דיור במכולות")
עריכה - 10.12.2014
לא בטוח שמישהו מהממשלה קרא את הפוסט, נראה לי שזה יותר כלכלת בחירות אבל לא חשוב.
הוחלט שהמדינה תבנה דירות בנות 3 חדרים לזוגות צעירים. כתבה מ-YNET
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
