כשהייתי ילד חלקתי חדר אחד עם אחי.
כל אחד מאיתנו רצה חדר בנפרד, מה שהגיע קצת יותר מאוחר.
לכל אחד מאיתנו היו חברים מהכיתה.
לאחי היה חבר בשם איציק
איציק היה בן להורים גרושים, הוא ושני אחיו הקטנים יותר חיו עם האמא
האבא עזב לאחת מארצות אירופה שם הכיר אישה והתחתן.
אמא של איציק עבדה קשה לפרנס את המשפחה, מזונות היא לא ראתה בכלל.
איציק היה מבלה הרבה שעות בבית שלנו וביחוד עם אחי בחדרו.
"איזה כייף לך שיש לך חדר משלך" היה אומר בעיניים עצובות.
לכל אחד מאיתנו היה שולחן כתיבה קטן שהיה מחוזק על שני עמודים שחורים
ממתכת ומעליהם 4 מדפים שעליהם היו ספרי הלימוד וספרי הקריאה.
הייתה מנורת קריאה על כל שולחן, שתי מגירות מתחת לשולחן לכלי כתיבה, רדיו טייפ
על מדף בצידי המיטה עם אוזניות, מיטת נוער, כסא, שטיח, מתלה לבגדים שאבי הכין וכמה קופסאות
משחקי חברה, דמקה, שש-בש ושחמט, כדורגל, כדורסל ומשקולות של 2 ק"ג.
זה לא היה כמו היום שלכל ילד יש חדר עם מחשב, טלויזיה, ספפה או מיטה וחצי
של עמינח או פירמות ידועות אחרות, עיצוב שלם של חדר ילדים/נוער.
הכי חשוב מבחינתי, לחדר היתה דלת שאפשרה פרטיות.
בעיניי, החדר שלי היה כמו ארמון.
הייתי שוכב על המיטה, אוזניות על אוזניי, שומע מוסיקה ומסתכל על התקרה.
איציק היה שוכב על השטיח בחדר של אחי וקורא ספר או חוברת "מעריב לנוער"
או סתם שומע מוסיקה.
הוא היה נשאר אצלנו כמעט עד הערב וזה כלל גם ארוחה.
הוריי היו אנשים מכניסי אורחים וידעו את המצב של המשפחה כך שלא הפריע
להם שאיציק "התנחל" בחדר של אחי כמעט כל יום.
באחד הימים שמענו מאיציק שאמא שלו יוצאת עם מישהו.
"הוא מתנהג איתה לא יפה, כאילו היא רכוש שלו" סיפר
"אבל הוא הבטיח לה שהוא יוציא אותה ואותנו מהחור הזה שאנחנו גרים בו לבית חדש שהוא קנה.
בית גדול של חמישה חדרים וסלון ואני אקבל חדר משלי". חייך
"אתם יודעים איזה כייף יהיה לי כשיהיה לי חדר משלי?"
"אני לא רוצה טייפ כזה כמו שיש לכם אני רוצה מערכת משולבת (משהו גדול
שהכיל רדיו, טייפ קלטות ופטיפון הכל היה משולב בקופסא אחת)
ושני רמקולים על הקיר ופוסטרים ומלא מלא ספרים. יהיה לי מקום להכין שיעורים
לא כמו היום על המיטה או בסלון או על השולחן במטבח".
העיניים של איציק זהרו ונצצו כשהוא דיבר על חדר משלו.
"ממלכה שאני בה המלך היחיד" כך אמר.
אמא שלי איציק לא התחתנה עם הגבר שהכירה אלא עברה לגור איתו עם הילדים.
איציק לא קיבל חדר. אחיו היו באותו חדר ואיציק קיבל משהו אחר.
את איציק שלחו לפנימיה...
באותם הימים היו שולחים לפנימיה ילדים "בעיתיים" כדי "להרחיק" אותם
מהבית או מהשכונה.
כאן לא הייתה שום בעיתיות, פשוט הגבר שאימו של איציק חיה איתו לא רצה
הפרעות. היא הסכימה לוותר על הילד הגדול בתמורה לקורת גג נאותה
גבר שמפרנס ומקום לילדים הקטנים.
מאותה התקופה, איציק היה ילד עצוב.
הוא נשלח לפנימיה חקלאית, כמעט שעתיים נסיעה מהישוב שבו גרנו, איציק לא השתלב שם.
הוא היה בחדר אחד עם עוד 3 ילדים מאותה הכיתה.
זה פשוט לא הלך.
מילד בינוני פלוס בלימודים הוא התדרדר והיה לאחד האחרונים.
היה מעדיף לבלות ברפת מאשר ללמוד.
הסתדר יותר עם פרות ועגלים מאשר עם חבריו לחדר ולשכבה.
שמחת החיים שעוד הייתה לו כבתה לגמרי, באחת.
בסופי שבוע היה מגיע הבייתה ובא אלינו קודם...
אוכל איתנו צהריים ורק בערב היה הולך לביתו החדש.
שם ישן על ספה בסלון "כיאה" לאורח ולא בן בית.
הסיפור החזיק מעמד חודשיים.
הוא ברח מהפנימיה חזרה לביתו, לא הסכים לחזור לשם.
איציק התגלגל לפשע וכשהיה בן 14 כבר היו לו כמה תיקים במשטרה על גניבה.
בגיל 16 הוא קיבל חדר.
חדר במוסד לעבריינים צעירים.
לא חדר לבד, אף פעם לא היה לו חדר משלו, תמיד עם שותפים.
הוא נכנס ויצא מבתי כלא בארץ, בהתחלה עקבנו אחרי זה אח"כ הקשר הפסיק
הוא לא הסכים לקבל מבקרים, מאיתנו התבייש, את אימו שנא על זריקתו לרחוב.
התבודד.
במחשבות שתמיד רצו לי בראש חשבתי לעצמי שהחדר היחיד שיכול
היה לקבל לבד היה...בצינוק.
בסה"כ ילד רגיל שרצה קצת תשומת לב וחדר קטן משל עצמו
להקים בה את ממלכתו ולהרגיש שם טוב.
לאן זה התגלגל...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
