כשאני קמה בבוקר, אני חושבת עלייך, ונזכרת איך כל בוקר היית שולח לי סמס "בוקר טוב מאמי" (היית כותב לי רק 'מאמי' כל הזמן! עד שביקשתי לגוון וכתבת לי באנגלית )
כשאני מתארגנת, אני חושבת עלייך, ונזכרת איך הייתי מתארגנת בכל פעם שהיינו יוצאים (והיית מחכה לי שעה )
כשאני הולכת לבצפר, אני חושבת עלייך, על זה שאני אראה אותך היום וחושבת מה תגיד לי ומה אני אגיד לך (בטח תרד עליי כמו תמיד סתם נוו, אני יודעת שזה בצחוק)
כשאני בבצפר, בכל השיעורים אני חושבת עלייך, כל שיעור מזכיר לי אותך, בהפסקות אני מחפשת אותך ומתבאסת כשאתה לא בא למחששה (ושוב אתה לא איתי כבר בכל ההפסקות, אתה עם חברים שלך, צוחק, ואני מסתכלת על הצחוק שלך והלב שלי מחייך, חוץ מאותן פעמים שאני עושה כאילו אני מסתכלת מסביב ובעצם מחפשת אותך)
כוסעמק אני כל הזמן חושבת עלייך (כן אני כותבת את הפוסט הזה כי אני לא מצליחה להרדם. כן, זה כי אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עלייך).
אני לא מצליחה להבין, אם אתה מבין או לא מבין מה אני מרגישה כלפייך, ז"א, מצד אחד - אמרתי לך, שאני מאוהבת בך (קיבלתי אחלה תגובה דרך אגב) מצד שני - אתה לא מתאר לעצמך מה בכלל עובר עליי. ואין לי מספיק מילים להסביר לך אפילו...ואני כל כך רוצה לשבת איתך, ולומר לך את כל מה שאני מרגישה, אבל אין לי מספיק אומץ. פחדנית מסריחה. חוץ מזה אני פוחדת מהתגובה שלך...כבר אמרת לי מספיק דברים שגרמו לי להעביר את ערב ל"ג בעומר בבכי חסר מעצורים.
חלמתי חלום שחזרנו, אבל כל הזמן כעסת עליי בחלום וברחת ממני, ואני רצתי אחרייך ואמרתי כל הזמן משפט אחד "אני איתך כי אני מאוהבת בך לא בגלל שאני מנסה להוכיח לך שאני חברה טובה" כנראה אני חושבת בתת-מודע (או שלא כ"כ תת) שאתה חושב שאני רוצה לחזור אלייך כדי לתקן את הטעות שלי? כמובן שאני רוצה לתקן אותה אבל...אין מה לעשות בדרך התאהבתי בך. פשוט ככה. וזה לא קרה מיד אחרי שאיבדתי אותך, ממש לא. זה קרה ממש בשבועיים האחרונים (משהו כזה) ואין לי מושג למה פתאום. אני לא רוצה ממך כלום, אני לא רוצה שתעשה בשבילי משהו, ואני מדחיקה כל רצון ממך כי אני מבינה שאני רוצה לתת מעצמי לך לשם שינוי, שנתת לי כ"כ הרבה, שתמכת בי ועזרת לי גם ברגעים הכי קשים היה לי אותך באמת, היית ונשארת הבנאדם היחיד שאני מסוגלת לסמוך עליו, אבל לא נתתי לך שום דבר. היופי בזה שנתת לי המון בלי לבקש משהו בחזרה, אני מניחה שהחיוך שלי הספיק לך...אז איך אתה לא מרגיש אליי כלום? איך?! אני לא רוצה להודות בכך שאולי זה נכון, שאולי דפקתי הכול ואתה בחיים לא תאהב אותי...אני מפחדת מזה ורק עצם המחשבה על זה הורגת אותי מבפנים. הרגת אותי פשוט. אני הפנמתי כ"כ הרבה, ואני כ"כ רוצה לתקן את מה שעשיתי לך...ואתה לא נותן לי...או שכן? אולי אתה מצפה למשהו ממני ואני לא יודעת על כך אפילו? כי אם כן תגיד לי. ואני אעשה הכל. אני פטטית? מרגישה ככה. פשוט אני מטומטמת רמז יכול לבוא ולבעוט לי בתחת ואני לא אקלוט אותו. פשוט ילדה עיוורת. וסתומה. שעושה שטויות וטעויות ואח"כ עוד דופקת את עצמה. חה...
לא אכפת לי מכלום! אני רוצה פשוט להיות לידך. מצידי תשב תפתור תרגילים במתמטיקה, או שתעשה רמיקס, אני רוצה לשבת קרוב אלייך ולהתבונן בך בשעת מעשה. אני לא צריכה יותר מיזה. וכשאמרת לי שאתה חולה, חייכתי כי התחלתי לדמיין איך אני עושה לך תה חם ואתה נרדם לי על הרגל, ואז אני אוכל ללטף אותך בעדינות בלי שתשים לב
הדבר היחידי שאני יודעת, הוא שאנלא יודעת כלום. אני במצב של חצי-חצי, רגל בחוץ ורגל בפנים. מצד אחד אני מנסה לבנות משהו חדש (וזה קשה כשהשברים שלנו תקועים לי בלב) ומצד שני אני לא יודעת מה יותר קשה לי, לוותר עלייך או להלחם עלייך. כי בין כה וכה, אני פוחדת.
וכמה שאני משתוקקת להגיד לך "מותק? אני מאוהבת בך!" אני לא מסוגלת! אז אני אומרת בלב (:
אוהבת.
כמה חבל שהלב, הגוף והנפש, לא מתבגרים בו זמנית.
אתה יודע מה הכי נהדר? שאני ואתה לא מבוססים (היינו) על קשר רומנטי וקיטשי כזה (לפחות לא יותר מידי ). אלא יותר על חברות עמוקה. וציניות. הרבה ציניות. לימדת אותי המון. שינית אותי. תודה.
Will you be ever able to forgive me? I`m truely SORRY
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
My whispers
)
)
סתם נוו, אני יודעת שזה בצחוק)
רמז יכול לבוא ולבעוט לי בתחת ואני לא אקלוט אותו. פשוט ילדה עיוורת. וסתומה. שעושה שטויות וטעויות ואח"כ עוד דופקת את עצמה. חה...
). אלא יותר על חברות עמוקה. וציניות. הרבה ציניות. לימדת אותי המון. שינית אותי. תודה.