"על הזין שלי" כי אם לא נלך אחרי הרגש, הכנה והאמיתי, המלא תשוקה, ממה עוד אפשר להנות בחיים? ובסביבה הלפעמים שטחית שלנו?
אם ללכת תמיד עפ"י ההגיון הוא יהיה ממש מרוצה מעצמו, אבל הלב ירגיש שהוא מפספס משהו, יתעצבן על ההגיון ויעשה שטויות.
חה, לא הגיוני, אני עושה יותר מידי שטויות, ואני אף פעם לא פועלת עפ"י ההגיון. כנראה אני סתם מפגרת. (נאא אני סתם עוד טינייג'ר)
התקופה האחרונה שעוברת עליי, ממש ממש מעפנה. מאוהבת לא מאוהבת? כוסעמק. מה שבטוח, אני כבר לא אצליח לתקן את מה שרציתי.
וגם אם כן, פשוט איבדתי תקווה. כןכן "אל תתנו לאף אחד לגרום לכם להרגיש שאתם לא שווים משהו שאתם רוצים" אבל זה בדיוק מה שאני מרגישה!
ונמאס.
אני דוחפת את עצמי לידיהן של הטעויות ואז מתעצבנת שהן לא מרפות. פשוט גאוני. זה כאילו בטבע שלי לעשות דברים מפגרים?
מישהו יכול להשגיח עליי? לשים עליי איזה קולר מצפצף שכל פעם שאני ארצה לעשות משהו דפוק הקולר יתחיל לצפצף ולהקריא לי נוסחאות במתמטיקה?
כי גם ככה קיבלתי 73 במפמ"ר וזה מבאס תחת.
הדבר שהכי מחליש אותי, זו העייפות ששוכנת בי. אני רוצה חופשה, להתנתק. מהכאב, האכזבות, החרטות, השקרים וכל מה שמציק לי (אמא? רק קמתי, דיי לחפור. מה אכפת לך שהארון שלי מבולגן?! זה הארון שלי. לא אמא, זה לא אבק, זה בכוונה ככה.)
לגבי החופשה? זורם לי אמסטרדם (עוגיות חשיש ) או ברזיל (מסיבות חוף עם ים טקילה) או סתם הוואי.
בקיצר, אני לא אפסיק עם הגישה האופטימית שאני מנסה לאמץ, ממליצה לכולם להפסיק להתבכיין
במקום זה, "עזבו שטויות, פאשלי בוחאט" בונאה נגנבתי מהמשפט הזה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
My whispers
(נאא אני סתם עוד טינייג'ר)
) או ברזיל (מסיבות חוף עם ים טקילה) או סתם הוואי.
