This time was different
Felt like i was just a victim
And it cut me like a knife
When you walked out of my life
אני שונאת אותך, כואב לי בגללך.
אני יודעת שלא עשית כלום, לפחות לא בכוונה, אבל כואב לי, ואתה הסיבה לכך.
זה טיפשי להאשים אותך, ואני מגיבה לזה באובר-רגישות, אבל ככה זה.
אני לא יכולה לשכוח מהכאב, וכל דבר בעולם מזכיר לי אותך כרגע, לא מצליחה להפסיק לחשוב עלייך, לאו דווקא בקטע של מתגעגעת אלייך, סתם אובססיבית בצורה מעצבנת 
אבל אני לא אשתנה עבורך, אתה יכול לא לקבל אותי.
צדקת בכמה דברים, הפנמתי, שיניתי משהו.
טעיתי. אני לא אחזור על זה.
לטעות זה בסדר, כל עוד לא חוזרים על אותם טעויות.
כשעושים טעות, מעבר לזה שהיא ניתנת לפעמים לתיקון, הדבר הכי חשוב הוא ללמוד ממנה.
שבורת לב. חה. אני יודעת שיהיה בסדר.
זה קשה, אבל זה יעבור, כי אני חזקה 
הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. אין לי מילים על זה. זה היה מדהים לשמוע את זה, זה הכל.
לא יכולתי לענות לו, פשוט שתקתי והתחמקתי כמו מפגרת.
כי אני לא אוהבת אותו? לא, זה לא זה. אני מרגישה אליו משהו, בעצם, יותר מסתם משהו.
יותר, משהו מיוחד כזה. הוא מבין אותי, כיף לי איתו, הוא חמוד, מצחיק, מבין, תומך. הוא פשוט מיוחד בשבילי, הוא כל מה שאני אוהבת, פשוט הוא עצמו.
חה, חנפנית 
אני רוצה לנסות, יותר מכל דבר אחר.
ועפ"י שאנחנו לא ביחד (נראה לי. עדיין. מה?) אני מרגישה כאילו יש לי חבר. מתנהגת ככה.
אתם יודעים, אני אותה אחת, משחקת תצמי מפגרת (כי באלי), יציאות כחולות (דיי לחיות בסרט שאני חולת מין, זה דפוק), "משתרללת" (בצחוק, בלי הגזמה, עם ידידים קרובים באמת).
אתם רואים? אני כל הזמן עסוקה בלתרץ את ההתנהגות שלי באשליה שמשהו לא בסדר בה. אני פשוט מפחדת לנשום לא בסדר בחברה המזדיינת הזאת.
עפ"י כל הבטחון העצמי שלי. אני שונאת את זה.
בקיצר.
אעה! הוא כזה חמוד 
חחחחחחחח :)
(כזה בדרך אגב. לפחות עם עצמי. צריך קצת חופש מכל הסטוצים, לע?)
סאאאאטלות.
שיר באנזונה.
לילה טוב :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
My whispers
