"Why does my heart go on beating?
Why do these eyes of mine cry?
Don't they know it's the end of the world,
It ended when you said goodbye..."
נפרדתי ממנו.
יש לי סיבות, אבל למה זה נשמע כאילו אני מתרצת לעצמי?
- הוא נעלם לשבוע, הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה יום חמישי בשבוע לפני.
הוא לא התקשר. אף לא פעם אחת. אני התקשרתי. כאב לי עוד יותר. לא יכולתי לישון בלילה מרוב געגועים.
פשוט נעלבתי, הרגשתי כאילו הוא שכח ממני.
ומה הקשר שהוא "גבר" ושבגלל "שטויות כאלה" בלה בלה בלה?
הוא עובד קשה ואין לו זמן (או חיים נורמליים) אבל דקה אחת ביום להרים טלפון לחברה שלך ולשאול מה קורה?
זה מצריך מאמץ כ"כ גדול?
- 'אני לא אוהב ש...'
העישון, ההתנהגות שלי (שמעתי את זה כבר בעבר, וכן היו לי... קטעים. אבל בשיא הכנות והמודעות העצמית, לא עשיתי שום דבר 'לא בסדר'. להפך, הייתי פשוט מאושרת, דיברתי צחקתי. מה רע בזה?)
אחרי שיצאתי עליו פעמיים בנושא הזה (יותר נכון בפעם הראשונה פשוט אמרתי לו "אם אתה לא מקבל אותי כמו שאני, אל תהיה איתי" ורק בפעם השנייה יצאתי עליו), הוא התחרט ואמר שאוהב אותי כמו שאני.
כאילו wtf dude? אם אתה אוהב אותי כמו שאני, בשביל מה אתה שופט אותי? ואם לא, עזוב שניה אותי, תהיה כנה עם עצמך ותעמוד מאחורי המילים שלך, אל תתקפל ברגע שאני פותחת את הפה.
- הוא בא מעולם אחר, תרבות אחרת, ארץ אחרת, גיל אחר, שפה אחרת, מנטליות אחרת.
ולפעמים... פשוט קשה לסמוך עליו.
אז ביום חמישי בערב הכל עלה לי. שפכתי בפניו את הלב, את כל מה שהיה לי לומר.
חתכתי אותו מהחיים שלי, ניתקתי אותו מהלב שלי שפשוט מדמם לו.
באמת שקשה לי, אני לא מצליחה להתמודד עם זה בדרך כלשהי - רק בוכה.
כל היום בוכה, בבוקר בדרך לבצפר, בבצפר, בהפסקה, בשיעור, באוטובוס, בבית, בטלפון, בלילה לתוך הכרית.
אני נרדמת כי אני נהיית עייפה מלבכות. ואני גם ככה מרגישה פתטית, אבל לשלוט על עצמי אני לא יכולה.
זה חזק ממני.
אני רוצה לבכות הכל, להוציא את כל התסכול שאני מרגישה, אבל זה כאילו פשוט לא נגמר!
לחשוב זה מיותר וכואב,
לא עוזב ובכוונה חודר ללב,
נכנס לנשמה ולא מניח למוח,
לוקח ממני את כל התקווה והכוח,
אני מרגישה שאתה רחוק,
נשכחו המגעים שהיו טבועים כה עמוק,
אני מנסה לא לחשוב,
אבל לך תנסה לא לאהוב.
you almost never call,
never promised you wont let me fall,
i need you to tell me what i wanna hear,
instead you just disappear,
i do wanna stay close,
but i lost the feeling that i loved the most,
i need to see you, hear your voice,
but all i hear is my inside noise,
which tells me you`re not here,
but wasn't that my biggest fear?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
My whispers
