אז אני שותה, ושותה, ושותה ושותה.

וכל כך הרבה זמן לא הרגשתי חופש מהו. אני לא חושבת על מבחנים, או לימודים, או עבודות.

הראש שלי נקי, המוזיקה כמו חודרת אלי לורידים ואני עפה.

הברמן מוציא לי דרינק, ועוד אחד, ועוד אחד. אז אני שותה שארטרז, ואבסנט, וואן גוך, וכבר שכחתי מה עוד.

אני זוכרת את עצמי עולה על הבר, ורוקדת כאילו אין מחר. פעמיים.

מקבלת עוד צייסר מהבחור ההוא, ועוד אחד מהבחור הזה, וזה בכלל לא מעניין אותי.

לא בחורים, לא רגשות, לא מחשבות. רק אני שרוקדת, חופשיה וכלום לא נוגע בי.