אצליח!

שוב פה.שוב.

ראש השנה התחיל אתמול וכמו כל שנה גם השנה הבטחתי שאשכח וכמו כל שנה זה לא עובד ואני מבטיחה לראש השנה שלי כדי להבטיח זאת שוב.ובחג שלי השנה אולי אצליח, הרי כבר קבעתי את הטיסה לאמסטרדם ב28 לדצמבר.

"רחוק מהעין רחוק מהלב" וזה לא עובד.כמו כל שנה ומזל יש את הבלוג החלטתי לבדוק איפה הייתי לפני שנתיים בתאריכים האלה ו..כמה פתטי מצדי,הייתי באותו מקום רק עם יותר תמיכה מאנשים שבחיים לא ראיתי או הכרתי לעומק.תודה לכם עדיין.

לא נותנת לאף אחד להתקרב אליי,לא נותנת לאף אחד לראות את הצדדים שלי,לא רוצה שיאהבו אותי,לא רוצה שהיא תתאהב בי! אני רוצה שאת תתאהבי בי,שוב,מחדש.גרוע אש חח אני יודעת.אבל נמאס לי לברוח מזה במציאות ורק פה אני באמת יכולה להודות בזה אז תתמודדי =]

ההיא ניסתה וניסתה עד שעשיתי את הצעד שלי והיא התרחקה בדיוק כמו כולם..אמרתי לה שבסוף היא תברח אז הנה,סוף סוף היא הלכה.וזה עוד לפני שהעזתי לשים מעלינו כותרת.באיזה חוצפה היא ניסתה בכלל לנשק אותי,הייתי צריכה לגרד אותה ממני..אולי מתישהו הייתי מנשקת אותה לבסוף אבל היא בחרה לקחת את זה ממני בכוח..ולי זה הרס את העניין בה לעתיד.בלי קשר לעובדה שהיא עוד רצתה לעשות את זה בשירותים של ארומה,כמה זול.מזל שמישהו שם למעלה שמע את תפילותיי ובדיוק אחרינו נכנס מישהו גם.

יש אצלי מגן מאוד קשיח מבחוץ,ופוזה נורא קשוחה ואני מנסה לחסום כל פתח לראות מבעד לזה אבל כנראה שלפעמים,נפרץ איזה סדק ובזה היא בחרה להאמין,בטיפונת אור שמתישהו היא ראתה אצלי,היא רק לא הבינה שאני הרבה יותר קשה ממה שנראה לה.וכל ההתחנפות וה"קלילות" שהיא בחרה לנהוג בו איתי פשוט לא עובד חחחח גרוע משו.

באמת נתתי לך הכל,את כל הלב,את כל המילים.כבר שנים שלא כתבתי שירים ובטח לא סיפורים,שנים לא נגעתי באותיות שפעם יצרו כאלה מילים אדירות בשבילי.לפעמים כשאני נוברת פה בעבר אני רואה שירים שהייתי כותבת לך וחושבת לעצמי שהם ממש לא רעים ומתחילה לתהות אם באמת אני זאת שכתבה אותם ואכן כן.בכזאת רמה הרגשתי אלייך.קצת גאה בעצמי אפילו.היום כבר כמעט ואין סיכוי שאשב לכתוב למישהי משהו.

כבר לא מתרגשת,לא מחכה בקוצר רוח לחיבוק,לא בא לי כלום.הייתי כ"כ הרבה זמן לבד שכבר שכחתי כמה זה מקסים להיות ביחד.פה ושם כמה נסיונות לקשר אבל זה כאלה שטויות שאני אפילו לא מחשיבה.

בואי נשכח מהכל,ונכיר מחדש.מהמקום שבו אנחנו נמצאים בחיים.מהשמחות שיש לנו ומהבעיות שיש לנו,בואי נכיר מחדש אחת את השנייה ונבדוק אם אפשר להחיות ניצוץ.חח אני מרגישה כמו ילדה בת 12 בלכתוב את האגדות האלה.

הרי לא תחזרי,לא תחשבי על זה אפילו לחלקיק שנייה.אני כל פעם חושבת איך תגיבי אם אשלח לך הודעה.האם תהיי מופתעת לטובה? האם תקללי את היום שבו הרשתי לעצמי? או שנתנהג כמו שני מבוגרים שפעם חלקו משהו טוב? ברור שבא לי לשלוח לך הודעה ולדעת שתקפצי מאושר ולא תאמיני לאומץ אבל אני דיי בטוחה שכשתראי הודעה ממני את פשוט תרימי גבה מופתעת ולא מבינה ואז את ובת זוגתך תחשבו מה לעשות בנידון.ואני אקבל תשובה קצרה של "היי,נעים לשמוע ממך אבל אני לא מעוניינת" או משו בסגנון.

לא פעם ולא פעמיים אני מוצאת את עצמי אומרת שהנה זהו אני שולחת הודעה ולאחר כמה רגעים האומץ שלי פשוט מתנדף לו,כי אני רואה את התגובה שלך ועם זה אני לא יכולה להתמודד.

תמיד היה לך קל לעבור הלאה.גם כשהכרתי אותך אמרת לי שאת "זונת אהבה" ככה אמרת,שאת תמיד צריכה מישהו ליד ואני רק צחקתי ואמרתי לך שהנה אני איתך.שנה מאוחר יותר הבנתי למה התכוונת כשפתאום הרגשתי איך זה כשמחליפים אותך בכזאת קלות.כאילו הייתי לא כלום.

אני שונאת את זה שאני אוהבת אותך,ואני מרשה לכל העולם לצחוק עליי וללעוג לי על העובדה הזאת,וזה חובט לי חזק באגו אבל אין לי לאן לברוח.אני אוהבת אותך ילדה ולא משנה כמה באות אחרייך אני עדיין ממשיכה לאהוב אותך.זה לא טוב,זה לא בריא,זה לא עוד הרבה דברים אבל זאת האמת.

תמיד אומרים שכשנפרדים אז שוכחים את כל הרע שהיה וזוכרים רק את הטוב והכיף אבל זה לא נכון,אני זוכרת הכל ה-כ-ל ועדיין רוצה אותך חזרה,כי אני כן מאמינה שהיום אנחנו אנשים הרבה יותר טובים לקשר הרבה יותר מבינים.היום אני גם מבינה איפה טעיתי איתך.היום אני רואה את מה שאז ניסית כ"כ חזק להראות לי ואני התעקשתי להיות הצודקת.

אני מקווה שבשנה הזאת תהיי מאושרת יותר,שמחה יותר.שבשנה הזאת לא תדעי איך מרגיש לא לחייך.שתהייה לך את עבודת חלומותייך או שתצליחי להתקבל ללימודים שאת כ"כ רוצה.אני רוצה בשבילך מישהי שהיא לא אני,מישהי שתוכלי לאהוב כמו שאני אותך.

שתהייה לך שנה טובה ומתוקה =]

לילה טוב וחלומות מתוקים,

דין.