"אל תשכחי את זה" הוא אמר והצביע על חתיכת הפלסטיק המרובעת הכסופה שנחה על המושב האחורי ליד הירך שלי, "אנחנו לא רוצים שתהיה פה טעות". התכופף למכנס שלו ויצא מן הרכב. שקלתי להשאיר אותו שם,על המושב או תחוב בין הכיסאות כלומר אם אני צריכה לעבור את ההשפלה הזאת אולי גם לו מגיעה קצת. מדמיינת את היום שבו אשתו,או טוב מזה הילד הקטן שלו ימצא אותו. אשתו לא תעשה כלום בטח, היא תבין שאין צורך לעשות מזה סיפור גדול. אם הוא צריך לזיין קצת מהצד כדי שיוכל לחזור הביתה ולישון לידה או כדי לקום בבוקר לנשק את הילד שלהם,אז זה מה שהוא צריך. הרי מי מפרק משפחה בימינו בגלל זיון מהצד?.והילד.. הוא בטח ירים את הפלסטיק ויחשוב שמצא הפתעה,ירים את זה לפה ויקווה ששוקולד יצא משם,אבל האימה הו האימה,משעשע.

הכנסתי את הקונדום לכיס,המכנס הזה היה טעות,הוא נראה נפלא כשהוא עלי אבל לשים אותו חזרה זה פרויקט.

נקמה של פילגש.

ברל'ה