אני רוצה להגיד לך שנפסיק, שאני לא רוצה לראות אותך יותר. שיהיה לך בהצלחה בחיים ויום הולדת שמח וביי.

אבל אני יודעת שאתחרט אח"כ ואתגעגע אליך ושזה נאמר מכעס. האמת היא שאני רוצה לראות אותך, יותר ממה שאנו מתראים, ואני רוצה לקנות לך מתנת יום הולדת ולאפות לך עוגה קטנה עם מספיק מקום רק לנר אחד ולשיר לך היום יום הולדת אצלך בסלון ושתכבה אותו. 

אני רוצה לשמח אותך בלי שתבהל, תארוז את התיקים ותברח לסומליה.

אני פוחדת, כי אני כמעט בטוחה שאתה לא רוצה את הדברים האלה. אז אצמצם את עצמי, מצמצמת את ההודעות, את הקול, מקצרת ועורכת, מוציאה את הרצון שלי מהמשוואה ומסתפקת במה שאני חושבת שאתה מסוגל לתת. איך נהפכתי לאישה כזו...

אני פוחדת לגמור כמוך. אני פוחדת להתמכר לבדידות, להרגיש בה נוח כ"כ עד שלא אצטרך שום דבר ואף אחד. אני פוחדת להדבק באומללות שלך, כי יש לי מספיק ממנה, וכמוך גם לי קל מדי לשקוע בה. אני לא צריכה מישהו שיתעטש עלי עוד ממנה, אלא ידביק אותי בשמחת חיים.

ועדיין.. אני צריכה להגיד לך את כל זה, וסביר להניח שאני לא אגיד כלום. פשוט אחכה להודעה הבאה.

בהצלחה לכולנו.

ברל'ה