אני זוכרת אותו מגבו, הולך בין קוצים שצמחו גבוה מדי, הוא לבש ג'ינס בצבע כחול כהה ונעליים כבדות, כמו אלה של אבא שלי. היה חורף והשארנו עקבות בוץ מאחורינו. לפה שלו היה טעם של סיגריות ולשלי של שוקולד, הזיפים שלו השאירו לי פריחה בלחי.

בחדר הייתה תמונה של אישה באיזה תנוחה שנועדה להיראות מפתה, אני לבשתי חולצת בית ספר וקפוצ'ון בצבע ירוק זית, וואנס, אלה עם הדפס השחמט.

תמיד הזהירו אותי מזאבים, כאילו שאני כיפה אדומה, כשנשכתי לו את השפה הוא אמר לי "חיה רעה".

הוא לא אנס אותי. למרות שהיה רגע שחשבתי שאולי זה יקרה. כשאמרתי "די" ו"לא" כמה פעמים והוא המשיך לתפוס לי את הירך, אבל הוא לא אנס אותי. לא שכבנו.

אני הייתי בכיתה ט', בתיכון חדש עם מכרים חדשים, לו היו 2 ילדים בוגרים, דיברנו עליהם כמה פעמים, אני חושבת שהבת הקטנה שלו הייתה בצבא.

יום אחד כשירד גשם סיכמנו שאחכה בדשא של בית הספר, בין החברים שלי, ואלבש חולצה כחולה, והוא יעבור שם עם הטנדר שלו ויסתכל עלי.

הוא היה סוטה, כנראה. ואני נערה שעשתה את כל הדברים שנערות לא אמורות לעשות, סוטה כנראה.

הוא לא היה הומברט הומברט, ואני לא הייתי לוליטה.

 ברל'ה