אני בבריכה, והמים מפסיקים להתנגד לי, אני לא מרגישה את בגד הים. אני קריחת, וכל השיער שלי מופקד בוכבע שחור, המשקפת לא לוחצת לי על העיניים, והצורך בחמצן לא משגע לי את המחשבות. ואני עפה, בתוך המים, לכמה שניות, אני עפה.
אדם זר מאיר לי פינות חשוכות בקצוות המוח שלי. כי הוא חייך אלי, או שלח לי הודעה, או התעקש בשלומי כשעיני תקועות ברצפה.
לפעמים אני מרגישה את הלב שלי מתפוצץ מכל השמחות האלה, שאני רוצה לעשות ספרינטים על התקרה.
והדיסוננס הזה תמיד משאיר אותי קבורה ברצפות. כי אני רוצה לצעוק מאושר, ממש לחצי רגע, אבל אני לא יכולה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: