רזון=שלמות

שולחת את הפוסט הזה בכוונה עם הרוח, בתוך בקבוק, כי אני לא חושבת שהוא מיועד למישהו ספציפי. אני פשוט רוצה שמישהו יקרא ויהיה מודע, שמישהו יקשיב. ואני מקווה שמישהו קורא את זה וקורא בלי שאני כאן, בלי שאני עומדת לידו ורואה. כי כל אדם בו אני פוגשת ואיתו אני מדברת - לא מצליח להבין. אז עדיף שזה יהיה ככה, אנונימי וחסר פנים. כדי שהדברים יבואו לידי ביטוי ואף אחד לא יצטרך להרגיש רגשות אשם על כך שיש פה בלבול.
אלוהים ברא אותי עם הנפש הזו, ולא ביקשתי אותה. נפש כזו, שמרגישה הכל, שהכל כבד עליה. אני מודעת ליותר מדי פרטים, אני לא מצליחה לסנן רגשות, מבטים, יחסים, מנהגים ותכונות. אני קולטת יותר מדי. אני רואה יותר מדי, וזה מעייף. 
ואני בודדה. קשה לי, כי אני מחפשת מישהו שיבין. וגם אם הוא לא יבין - שלפחות ינסה להבין. יש מי שחי את החיים בפרופורציות, בצורה שבה הוא יכול לשלוט על הדברים ולתכנן. אבל אני - אני מאבדת את החיים בין הידיים. זה לא שאני לא מכוונת. אני כן, אני מרגישה וחיה, חושבת ומבצעת. אבל עדיין - קולטת יותר מדי.

ואני רוצה שמישהו יבין את זה...