מציאות מדומה

לפתיחה, האקס שלי התקשר לפני כמה ימים, אחרי שלא דיברנו לפחות חודש.

אמנם הכל הסתיים בריב, משמעו דמעות צעקות וקללות עפות לכל עבר.

אך כמובן גם זה נגמר בשלב כלשהוא, והנה אני מתחילה מחדש.

אתמול התקיים כמובן מצעד הגאווה.

אנשים הלכו ובאו מכל עבר, זוגות זוגות מחובקים, דגלים צבעוניים, הומור,צעקות, חצאי חולצות, והמון, המון צבעים.

אישית לא התעניינתי בכזו כמות של אנשים וצעידה כעדר בין רחובות ת"א היפה וחופיה, אז פשוט נשארנו כמתנחלים רוב היום בדירה של ידיד, שהכרתי באותו היום.

לאט לאט האנשים התחילו להתפזר והגענו למצב המוזר והקצת מביך שבו נשארנו לגמרי לבד.

אחרי זמן מה הרגשנו קצת רעבים, והחלטנו להתפשר על המסעדה הסינית הקרובה.

כל משך זמן השתיקה העברנו מבטים מבויישים ומחוייכים, מכירים את היופי אחד שבשני.

בשלב מסויים, בסוף הארוחה גיליתי ששחכתי את הפלאפון שלי אצלו בבית. אופס?

חזרנו, וכן הוא היה שם, רטט וצלצל על הכיור באמבטיה.

לא שיש לי מושג כל כך טוב איך דווקא שם שחכתי אותו.

אחרי זמן מה של מענה וצלצול חזרה לכל ה15 שיחות שלא נענו (איך לעזעזל??? עברה רק שעה!)

חזרתי וישבתי לידו על הספה, שזהרה באור ירוק למדי, מכיוון שהתאורה היחידה בחדר הייתה מנורת שולחן קטנה, ונורא ירוקה.

המזגן עבד והשירים המשיכו להתנגן, שירים שגורמים לך לתהות.

המשכתי להסתכל עליו וכעת בחנתי אותו מקרוב. מתמוגגת למראי תווי פניו, חיוכו, ועיניו שלא יכולות להתיק מבטן ממני.

שמחתי שלא עזבתי קודם וידעתי שיש משהו שהמשך היום, שמחכה לי, וזו הזדמנות פז.

אחרי כ30 דק' שבהן כל שעשינו היה לחייך ולהביט עמוק אחד בעיניו של השני, מה שהיה חוויה נורא מיוחדת, מכיוון שאחרי זמן הרגשתי הרגשתי שהוא יכול פשוט כמשמעו לקרוא את מחשבותיי(?!).

כאילו וחשבתי בקול, ולמשמע בקשותיי ומחשבותיי, הוא חייך קצת.

לאחר מכן פיתחנו עוד נושא שיחה קצרצר, שבו ניתנה לי ההזדמנות להתקרב אליו עוד קצת.

ברגע שהיה קרוב מספיק העברתי את ידיי בשערו ונהנתי מן התחושה, מהמגע ומהקירוב.

ואז התחלנו להתחרמן כמו... כמו מטורפים, בלי הפסקה.

מרגישה כאילו ואני שוב בתולה, וכל נגיעה היא הנגיעה הראשונה והנעימה ביותר.

כאילו וידיו, פניו ועיניו היו מלאים בקסם שכמותו עוד לא ראיתי.

אישית, אני כבר יותר משלושה או ארבעה חודשים שלא שכבתי עם אדם, לא התנשקתי ולא התקרבתי.

יש שיראו את זה בכל מיני דרכים משונות, אך פשוט לא טרחתי לרצות מספיק.

אז כן תמיד יש הצעות ותמיד יש גברים יפים שכל אחד מהם הוא אליל מין שיגרום לך לשכוח את שמך, ושאותו ורבים ממנו הייתי יכולה להשיג בשניה קצרצרה, אך משהו בכל זאת הרחיק אותי.

חשבתי על הסקס, התגעגעתי לתחושה והתענגתי עליה, אך לא יכלתי לעשות לא כלום, מכיוון שאני סבורה שאם כבר סקס, שיהיה טוב. הכי טוב. שכל חוויה תהיה בלתי נשכחת, ובסופו של דבר תגרום לי לצעוק, ואולי אפילו לבכות קצת, נו, מאושר.

אני מרחמת על האנשים שמסתפקים בסקס גרוע, סקס שלא עולה ולא יורד, הכל אותו דבר, הכל כל כך רגיל ומשעמם.

הנשים האלו מגיעות בסופו של דבר למסקנה שהסקס כל כך משעמם, עד שהיית יכולה להסתובב עם הזין שלו בתוך הכוס שלך עוד שנתיים, ובכלל לא היית שמה לב שהוא שם.

וכמובן שהסקס איתי מתעלה על על החובבנים האלה בכל דרך.

כך התחרמנו בערך שעה, אפילו שעתיים.

ידעתי שאת הסקס עצמו כדאי לשמור לפעם הבאה, שיהיה הרבה יותר מעניין.

שיחכה קצת, יתאזר בסבלנות ואח"כ יקבל את זה יותר טוב מכפי שאי פעם דמיין.

וכמו תמיד כל הבחורים שאני מוצאת יהיו באיזה מצב קשה מבחינה נפשית, איפה שהכי קשה להתקרב אליהם.

הפעם מצאתי אותו, וחוץ מההיפיות הבולטת לעין, לא חשבתי שיש בו משהו קצת לא בסדר.

בסוף היום גיליתי שהבעיה העיקרית שלו, זה כניראה, השימוש בקוק.

אבל האמת, הקצת עצובה? שאני לא רוצה להתרחק בכלל.

יש לי הרגשה מוזרה, שאני לא מתכוונת לתת לו ללכת.

עוד משהו שהפתיע אותי אתמול, הוא שהוא בכלל לא הטעם שלי.

אצלי הגברים בדר"כ גדולים, מבוססים, נו גברים גברים.

אבל הפעם משהו השתנה והוא נראה לי כמו הבן אדם הכי סקסי עלי אדמות.

משהו בצורת העיניים הזאביות שלו והמבט החודר, משהו בשפתיים הרכות והנעימות שלו, משהו בעור החלק שלו...

אך יותר מזה? הבטחון העצמי שהפגין, הריחוק, הבגרות, החופש הזה והדרך בה רואה את החיים.

הרגשתי כאילו ועפתי חופשייה, בלי דאגות, כל הזמן שבעולם וחיוך ענק מרוח על פניי.

אני לא אומרת שהתאהבתי, הרי אני מכירה אותי, אולי 24 שעות?

אני לא יודעת כלום. אני לא יודעת איך זה ימשך אם בכלל

אם זה יהיה מרוכז ברובו בסקס או שיהיה משהו יותר מזה

והאמת? שלא כל כך מעניין אותי כרגע.

אני רוצה רק לתת לדברים להתגלגל מעצמם.