הבלוג של נמרוד הראל

יש לי פטיש לא ברור לכל מה שמצולם ב one shot (צילום רציף). סצינה שבה המצלמה לא חותכת המבויימת בקפידה זאת סצינה שאי אפשר להסיר את העיניים ממנה. סצינה כזו לוקח לצלם דקה או שתיים, אבל לוקח ימים ואפילו שבועות של אימונים לפני.  

מעט מאוד סרטים מכילים סצינות כאלו כיון שהן דורשות עבודה מדוייקת בטירוף. הפעם הראשונה שנתקלתי בסצינה כזו (או ליתר דיוק הפעם הראשונה ששמתי לב) היא ב"החבר'ה הטובים". זאת הסצינה שמתחילה מהרגע שריי ליוטה נכנס למסעדה בדלת האחורית (קומבינות של גנגסטר) ועד לרגע שמסדרים לו שולחן במקום הכי טוב, וכאמור זאת סצינה שמצולמת כולה בשוט אחד. כל כך הרבה דברים יכולים להתפשל שם בדרך אבל שום דבר לא מתפשל.

אבל זה משחק ילדים לעומת סצינת הוון-שוט האהובה עלי ביותר: סצינת הקרב המפורסמת מסרט הקונג-פו מThe Protector, סצינה שכבר הפכה לאגדה. צוות ההפקה התאמן עליה חודש שלם, ולבסוף נזקק לחמישה טייקים כדי להצליח לצלם אותה. הם יכלו לצלם רק שני טייקים ביום בגלל כמות ההרס שבכל פעם נוצרה. הסצינה נמשכת 4 דקות בערך כי צילמו אותה ב35מ"מ וזה אורך של סרט במצלמה כזאת לפני שצריך להחליף. מעניין מה היה האורך שלה אם לא היה צריך להחליף סרט... (אגב, במקום השני בסצינות הוואן שוט האהובות עלי מככבת סצינת הקרב במסדרון מoldboy או כמו שהוא תורגם אחד לאחד לעברית – "שבעה צעדים").

גם עולם הפירסום גילה את כוח הוואן-שוט. זאת פרסומת הוואן-שוט הטובה ביותר בעיניי (למעשה גאונית), ויש גם טוויסט מצויין בסוף לחדי העין והמחשבה.

וגם משתמשי היוטיוב גילו את כוח הוואן-שוט באינספור גירסאות של ליפ-דאב לשירים מפורסמים. זאת בלי ספק הטובה שבהן, וגם בישראל הצליחו לייצר גירסה שלא  מביישת.

אין סיבה מיוחדת שאני מספר לכם את כל זה. סתם רציתי לחלוק.

והשבוע ג'ק הנדי בחופשה. ביקש, נתתי.

שבוע טוב.

www.nimrodharel.co.il