זאת המסקנה שלי. אני לא מוכנה לאהבה. עד שאני לא יאהב את עצמי ואהיה שלמה עם עצמי חיצונית,פנימית ובכל דרך אפשרית- אני לא אוכל לאהוב מישהו אחר, אני לא אתן לעצמי. בגלל זה אני נתקעת כל פעם מחדש, אני לא באמת רוצה בן זוג, אני לא באמת מוכנה לבן זוג. אני צריכה לתקן את עצמי קודם, לדאוג לעצמי, להתחיל לטפח את עצמי בגלל שאני רוצה ולא בגלל מישהו אחר, להתחיל להחלים - ורק אז אני אוכל להתחיל לחשוב על מישהו אחר. זה לא יעשה לי טוב בזמן הקרוב, ואני החלטתי את זה ממש לא מזמן. האמת שלפני כמה לילות, ששכבתי ודיברתי לעצמי כפי שאני נוהגת לעשות מידי פעם.
האמת שאני רגועה, רגועה מאוד, אני נאנחת ומתמלאת שלווה כשאני חושבת על ההחלטה שהחלטתי. אני מרגישה לא לחוצה למישהו, לא צריכה משהו או מישהו, זה מרגיע אותי לדעת שזאת אני שלא רוצה, ולא מישהו שלא רוצה אותי. אני מרגישה שאני לא צריכה לרדוף אחרי אף אחד, זאת הרגשה נפלאה.
זה אפילו טוב עוד יותר, כי למרות שאני לא רוצה- אני בכל זאת אוהבת שרוצים אותי. לא משנה אם אני אפילו לא יורקת לכיוונו. אני אוהבת שרוצים אותי. אז ההחלטה שלי אפילו עוד יותר טובה כי היא מושכת יותר... הרי אני נקבה מושכת להפליא, בוא לא נתכחש למציאות, וברגע שגברים מבינים שאני פשוט לא רוצה אותם, וזה לא הם וזו באמת אני, אז זה כמו אתגר בשבילם.. נפלא!
thirty seconds to mars
אני אוהבת אותם נורא, להקה מדהימה.. ואני דיי מאוהבת בג'ארד לטו אישית. מבחינתי, הוא הגבר המושלם מכל בחינה.
אז אסיים את הפוסט עם שיר נפלא. לא קשור לפוסט, אני פשוט מכורה אליו..