בלוג.

אני לא מאמינה שעשיתי את זה.. התפטרתי מהעבודה שלי, אני כבר לא קופאית. אין יותר פלירטוטים עם הבוס, אין יותר פלירטוטים עם כולם, אין יותר חוסר בקופה, אין עודף, אין אחראית משמרת מעצבנת, אין צחוקים עם שאר העובדים, אין סנדוויץ ובורקסים בלי סוף, אין יותר מוזיקה שחוזרת על עצמה בלי סוף, אין יותר שיעמום וכאב ראש, אין יותר לקוחות מעצבנים על הראש שלך, אין יותר לקוחות קבועים וחמודים אצלך בקופה, אין יותר החזרים וטעויות ופיקדון לבקבוקים, אין יותר קופה ראשית לא קופה ראשית, אין יותר בשר שתוקף אותך, אין יותר בקבוקים שנופלים עלייך, אין יותר להעביר דברים כבדים, אין יותר לקום ביום שישי בבוקר. ועוד ועוד ועוד...

מצד אחד, זה כיף לי נורא, אבל מצד שני זה עצוב לי נורא.. וגם אני מפחדת שלא יהיה לי כסף ויש לי הרבה דברים לעשות בזמן הקרוב והרחוק, אני חייבת למצוא עבודה אחרת. ואני יודעת שזה לא קל.. אני מפחדת

קיבלתי מחזור ואין לי פדים או טמפונים וזה חרא, יש לי יום הולדת עוד מעט וזה חרא, אין לי כסף וזה חרא, אני לא נהנית בחיים וזה חרא, אני רק משמינה מרגע לרגע, ואין לי כוח לכלום, בא לי מסיבה ואין לי איך לנסוע, אני צריכה לראות שודדי הקאריביים ואין לי איך לנסוע

מצד שני, התחלתי עם הטיפוח העצמי שלי, בהצלחה לי

ביי.