Trough the Fire and the Flames The sky is blue and the sun is shining... Isnt it the perfect time to enter to my blog? |
| 7/2009
דברים קטנים שעושים נעים לא בא לי לחרוג מהמסורת, אז אני אתחיל כמו תמיד- מה קורה? אצלי סבבה... קיצר יום שישי היה יום "עמוס"... בבוקר נסענו אני ואמא שלי לקנות לי בגדים בדיזינגוף (מה לעשות יש לי טעם רע בבגדים ולאמא שלי יש חוש "מבצעים".... אה אני גם מתלה תיקים טוב (חח פולה יודעת><)) קיצור יצאנו לשם עם שני ארנקים וכשחזרתי היו עלי 20 תיקים... מתוכם שניים שלי... איפה לעזזל נעלם המשבר הכלכלי? צריך לחפש מתחת למיטה כי הוא לא בארון... אחרי זה הלכתי עם אבא שלי לחדר כושר, כמו תמיד המדריך ואבא שלי דיברו על זה שיצאתי העתק של אבא שלי... אחרי זה הייתי צריך לשכנע את המדריך שאני לא בן 16 אלא 14... הבנתי שאבא משמש כאחלה דופינג, במיוחד כשהוא עומד לידך ואומר לך "יאללה אתה יכול, אל תיהיה נמושה! קדימה קדימה עוד קצת! ועוד אחד! ועוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד! ווווו עו' עו' עו' עו' עו' עו' עו' (חח סתם) חזרנו הבייתה, "חגגנו" את סיום שנת הלימודים (לא אנחנו לא אסטונים, פשוט לא היה זמן) ואז כמו תמיד הייתי צריך לטייל עם אחותי... מתוך שעה שהיינו בחוץ היא דיברה 50 דקות. 10 דקות הלכנו לשם ובחזרה... אתמול (יום ראשון) היתה לי בערב הופעה, הייתי צריך לנגן קטע קצר(מי שמעוניין שיכתוב DANZA BRASILERA ביוטיוב. תוצאה ראשונה)... חוץ מזה לא אמרו לי כלום... באתי עשיתי חזרה, ניגשו אלי אמרו לי שאני מופיע שני. טוב, התיישבתי בפינה, הערב התחיל, יוסי המנהל עלה על הבמה ואחר כך היה ריקוד. הריקוד ניגמר (אני כבר מתכונן לעלות) פיתאום יוסי מזמין עוד ריקוד ועוד, ועוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד.... בסוף הופעתי באמצע. למה אני מספר את זה? כי אתמול היה משהו מיוחד... היו לי הרבה הופעות ב14 שנות חיי (בכיתה ח' הפסקתי לספור כשהמספר הגיע ל100) אבל כשסיימתי לנגן, קראו לי שוב על הבמה, נתנו לי זר פרחים ותעודה ודיסק (חח טוב שהם ניזכרו אחרי שלוש שנים). דבר קטן אבל נעים. את הפרחים נתתי לאמא שלי, אם לא אמא שלי לא הייתי מנגן עכשיו על גיטרה. אבא שלי כמו תמיד שאל "ולא הביאו לך מעטפה ? או שכבר החבאתה אותה?" אני אמשיך אץ המסורת ואסיים בעוד שיר של COMEDY CLUB. שיר שאני קצת מתחבר איתו ISHUBAB
HAVE FUN אה ולא לשכוח- "הגבתם, הרווחתם!"
| |
| |