Trough the Fire and the Flames

מהרגע שקבוצה קטנה של בני אדם הבינה שהיא מסוגלת לשלוט בשאר בני האדם התחילו החיים המודרניים.
איך ומה הם עושים אני אנסה להסביר פה-
זוכרים את שיעורי היסטוריה של כיתה ז'? זוכרים על שלושת המעמדות? ובכן הם לא נעלמו, הם הפכו למעמדות ניסתרים. למעשה במוחו של האדם לא היו תוכניות כאלה. המהפכה הצרפתית הביאה סוף למעמדות הישנים, אבל היא הביאה התחלה למעמדות החדשים.
המעמד העליון, המעמד הבינוני, והמעמד הנמוך מהם?
זאת היא חתיכת תרמית ענקית שלצערינו הרב-הצליחה. המעמד העליון (אנשים עם קפיטלים ושלטון) הבינו שהמטרה העיקרית שלהם צריכה ליהיות כזאת-
צריך לשמור על ריב תמידי בין המעמד הבינוני למעמד התחתון והם ביינתיים יכולים ללכת בשקט לבנק. (שהוא גם תרמית אחת גדולה,, אבל על זאת בפוסט הבא).
המעמד העליון הוא זה שלא עובד ולא משלם מיסים אבל יש לו כסף והוא שולט. המעמד התחתון הוא זה שעובד, משלם את כל המיסים והוא מתקיים.
המעמד התחתון מוציא למעמד הבינוני ת'חרא מהאוזניים.
בשביל להחזיק את השלטון, כל יום אנחנו עוברים שטיפת מוח על השוני בינינו- באם זה דת/גזע/מין/סטטוס חברתי/מקצוע/תחביב/עם איזו יד לאונן.
כל זה שומר על החברה חצוייה, וזה לא סתם, זה עוזר לקבוצה קטנה של אנשים לחיות להם בשקט ובנחת כשאחרים קורעים ת'תחת!
אז למה לעזזל להאמין להם, למה?! אנחנו פאקינג דומים!
אני אתחיל מזה שכולנו בני אותו גזע- בני אדם. יש כל מיני בני אדם, יש כושים, יש אסיאתים ויש אירופאים ויש בני תערובת וכו' אבל את מי מעניינת הגיאוגרפיה כל עוד אנחנו חושבים ביחד? אתם חושבים שאלברט איינשטיין היה יותר חכם ממכם בגלל שהוא חשב בדרך אחרת? אתם טועים, הוא יותר חכם מאיתנו כי הוא חשב יותר. אבל הדרך נישארה אותה דרך.

אני יכול להביא דוגמאות-

קרה לכם שאתם מסתכלים על השעון לראות מה השעה, הסתכלתם והפנתם את המבט לאנשהו ואז באה המחשבה- "היי, רגע מה השעה?" ואתם שוב מסתכלים על השעון ולא יכולים לקלוט מה השעה... עובר איזה מישהו ושואל אותך- "היי מה השעה?" ואתה פשוט עונה לו - "לא יודע" או מראה לו ת'שעון עם מחווה של- "הנה קח, תשבור ת'ראש לבד."

קרה לכם שבמהלך כל יום רביעי אתם חושבים שזה יום שלישי?  אבל ביום המחרת אתה שוב נורמאלי...

קרה לכם שאתם עומדים באחד החדרים של הבית ולא יכולים להזכר למה לעזזל באתם לשם?

קרה לכם אי פעם שאתם עומדים ומדברים עם עצמכם ואז מישהו ניכנס לחדר ואתם עושים ת'צמכם כאילו שרתם? ואתם מקווים בטוב ליבכם שהאדם שניכנס לחדר יאמין שבאמת קיים שיר כזה -"מה לעזזל היא חושבת לעצמה, יש לי זכויות!"

קרה לכם שאתם יושבים ברכבת (או כל כלי תחבורה דומה) בתחנה ומולכם יש עוד רכבת ואז אחת הרכבות מתחילה לנסוע ואתם לא יכולים להחליט איזו בידיוק?

האם איי פעם ניסיתם להרים תיק/מזוודה שחשבתם שהיא מלאה בדברים וכבדה אבל היא לא?  ואז אתם מרימים אותה לאוויר במחווה קלה ולשבריר שנייה אתם מרגישים באמת חזקים...

קרה לכם מתישהו שניסיתם לומר למישהו שיש לו לכלוך על הפנים? ואתה בחיים לא הצלחתה לגרום לו לשפשף את המקום הנכון...

"הי אחי יש לך פה משהו (ומראה על הפנים שלך את המיקום המדוייק של הלכלוך)"

"מה פה? (מנסה להוריד את הלכלוך בצד השני של הפנים.)"

קרה לכם שאתם עולים במדרגות ואתם חושבים שיש עוד מדרגה אחת (שלמעשה היא לא קיימת) ואז יוצאת לכם תנועה כזאת צולעת עם הרגל...

האם קרה לכם פעם שאתם הולכים לישון בשעות צהריים מאוחרות (חמש או שש) ומתעוררים באמצע הלילה ולא יכולים להחליט איזה יום זה?

וכשאתם אוכלים גלידה, תמיד יש חלק כזה שמן ניתקע כזה בגרון והוא מתחיל לגרד והוא עמוק מידי בשביל לגרד אותו ואתם מחכים שההרגשה הלא נעימה הזאת תעבור (והיא עוברת...)ומה אנחנו עושים אחר כך? אוכלים עוד גלידה!

בקיצור- אנחנו פאקינג דומים. ובן האדם שהגה את כל זה הוא לא אני (הוספתי כמה שורות שלי) , זהו ג'ורג' קרלין. יהי זכרו ברוך.