אנשים תמיד מאמינים שאדם בוגד הוא שפל, מגעיל ועלוב, אבל לא כולם יודעים שלהיות בצד השני קשה לא פחות ואפילו יותר אם יש רגשות כלפי הנבגד.
קשה לי להגיד את זה אבל מיד לאחר שניתקתי שיחה עם ח', אליו נקשרתי מאוד, מצאתי את עצמי מחוברת אל בחור חדש בבסיס, בחור עם עבר לא פשוט שמצא את עצמו בשולי הדרך עם אנשים מפוקפקים, מעמיס על עצמו כדי להאכיל את משפחתו.
אפשר להגיד שחיפשתי את החום והאהבה שח' לא יכל להעניק לי כששנינו נמצאים בבסיס סגור ועובדים כל יום כשאנחנו בבית. מצאתי את זה כשהבחור השני (אשר נושא את אותו שם) מפלרטט איתי, צובט אותי או נושך אותי פה ושם. לא לקחתי אותו ברצינות ורוב הזמן עקצתי אותו על היותו ילד קטן וסטוציונר, אולי בגלל זה הוא החליט לקחת צעד קדימה ולילה אחד כשנותרתנו לבד אמרתי לו שהגיע הזמן שיילך לישון ואני אפרוש למשמרת לילה.
"את יכולה להגיד לי ביי כמו שצריך?" נאנחתי והרשתי לעצמי לחבק אותו, שניה לפני שהוא עטף את פניי בידיו והביט בעיניי בקיטשיות כ"כ מוגזמת שלא קלטתי. "אני יכול?"
"מה עכשיו?" כבר התכוננתי לנשיכה או משיכה בשיער אבל קיבלתי נשיקה חמה על השפתיים. זה לא קרה באותו רגע שדחפתי אותו ממני ואולי בגלל זה בטחוני התערער.
עליתי למשמרת לגמרי לבד בחמ"ל חשוך כששמעתי את קולו המסתלסל מתקרב אליי. הוא ישב לצדי במשך כל המשמרת ודיבר איתי על החיים שלו, לא שיתפתי אותו בחצי דבר והוא הרגיש פתוח מספיק לספר לי איך דקר את אביו שהיה בעל מכה וברח מהבית, או על השנתיים בהן עבד באמריקה כדי לפרנס את אימו החולה וחמשת אחיו הקטנים.
הוא הקדיש לי שירי אהבה ואמר שאישה כמוני הוא צריך. לא בחורה, אישה. הוא זקוק לאישה חזקה שתלחם נגד כולם אבל תתקפל לידו כי הוא הגבר שלה. אני מודה שאני כזו ואני אוהבת את זה.
"את לא רואה איך אני מסתכל עלייך מהצד. איך שאת מחייכת, איך שאת מופתעת כשאת עונה לטלפון." לא שמעתי דברים כאלה מאז הוא הודה בפניי שהוא רוצה אותי. הסברתי לו שיש לי חבר והנשיקה הזו לא הייתה במקום, הוא הבין אותי ואמר שהוא יפסיק. הוא לא הפסיק.
לא באמת ידעתי מה לעשות איתו, העדפתי להתעלם ולא לספר לאיש, אבל זה לא עזר. הוא נצמד אליי בכל הזדמנות, העיניים שלו לא ירדו ממני ואנשים כבר קלטו את זה.
"איפה בעלך?" נעקצתי וחשבתי שהכוונה למישהו אחר.
"מתקלח."
"אוקיי, אז הודאה כבר יש לנו."
"מה?" הבנתי את הכוונה שלו ומאוחר יותר ציינתי שלחבר שלי אותו השם.
"אז זה הופך את זה לבסדר?" לא הגבתי אבל סיפרתי לחברה. באותו לילה קיבלתי ממנו שיחת טלפון עם התנצלות. התנצלות זה לא תירוץ ואני יודעת שאין לי זכות לדבר.
בכל משמרת לילה ישבנו יחד ודיברנו על הכל, זה גרם לי להרהר בח'. אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים ומדברים עשר דקות, עד שנגמרות לנו המילים. זה עצוב אבל אני לא מרגישה משיכה לשוחח איתו ועדיין אני אוהבת לדבר איתו.
היום אני יודעת את זה אבל לילה אחד ניסיתי להכניס לו ובעצם זה חזר אליי כמו בומרנג.
"אוקיי, אני עכשיו נפרדת מח', אנחנו יוצאים?" חיוך גדול עיטר את פניו והוא לקח אותי ברצינות.
"באמת?" לא התכוונתי לזה עד שקלטתי את התגובה שלו.
"מה, אתה רציני?" לא ישנתי דקה מאז ושניהם לא יצאו ממחשבותיי.
כעבור יומיים עליתי למשמרת לילה כרגיל, עם התורן שלי.
"טוב, הגעתי להחלטה."
"את רוצה לשתף אותי?"
"אני חושבת שאני נפרדת מח'." הוא ניסה שלא לשמוח לאיד, זה לא הצליח.
התקשרתי אליו והוא היה בשמירה, ניסיתי לעשות את זה בעדינות אבל זה לא עובד ככה. מעולם לא נפרדתי ממישהו, תמיד גרמתי להם להיפרד ממני.
"שמע, אני לא יודעת איך להגיד לך את זה" נדוש, אני יודעת "אנחנו כבר כמעט חודש יחד ואני מרגישה שאתה נורא לוחץ עליי, אני רוצה קצת זמן לעצמי. אני צריכה לחשוב וחייבת להיות לבד קצת."
"בסדר, אם זה מה שאת רוצה." איך יכולתי לעשות לו את זה?
"אני רוצה שנשאר בקשר, אני לא מנסה להתנתק ממך."
"אני לא יכול לעשות את זה. אני לא אוכל להמשיך לדבר איתך כאילו כלום לא קרה, אני עדיין מרגיש אלייך משהו." אני אכזרית.
"אם אתה מעדיף, אבל שתדע שאני רוצה להשאר בחיים שלך."
"אני לא רוצה לפגוע בך, אבל"
"כן?"
"תנסי." מובן.
הצלחתי. הגעתי להחלטה הכי קשה בחיי עד כה ושרדתי. התנשקנו ובארבע לפנות בוקר הוא הלך לישון.
הטלפון שלי צלצל- ח'.
"יש לי כמה דברים לשאול אותך."
"שאל"
"זה לא נשמע לי הגיוני שפתאום את מתהפכת ככה, רק לפני כמה ימים היינו ביחד והיית מאושרת. אני יודע שקרה משהו שבלגן אותך."
"לא, זה פשוט הלחץ הזה שאני לא יודעת איך להתמודד איתו." שקר גרוע.
"זה נראה כאילו יש פה עוד מישהו." שתקתי, בעיקר מפני שיום לפני כן סיפרתי הכל לע' והתייעצתי איתו. הוא אמר לי שכדאי לי להיפרד ממנו אם ככה אני מרגישה, אבל בשום פנים ואופן לא לספר לו על הבחור החדש.
"תגידי לי את האמת, יש כאן עוד מישהו?" הפעם הראשונה בה לא היו מילים בפי. "בסדר, קיבלתי את התשובה שלי. בהצלחה לך ולבחור החדש."
"אני לא יודעת מה להגיד לך"
"את יכולה להגיד תודה."
"תודה"
"בבקשה. להתראות." הוא ניתק לי את הטלפון ואני נשארתי המומה, יכולתי לשקר לו, אבל חוץ מזה שזה לא הגיע לו פחדתי מהאפשרות שע' פלט לו משהו ובעצם הפלתי את עצמי.
סיפרתי מה שקרה לכמה חברות קרובות, כולן אמרו לי כמה שאני מטומטמת ואני ידעתי הכל.
חלף עוד יום וננעלתי בחדר עם מוזיקה דכאונית וקופסאת סיגריות שהולכת ומתרוקנת. לקראת הערב הסכמתי להכניס את מאור, החבר ההומו שכל בחורה רוצה. הוא אמר לי שאני פתי אם מעדתי על הפה שלו והסכמתי לעזוב גבר אמיתי בשביל ילד קטן שמשחק בבנות כמו בברביות.
התקשרתי אל ח' ואמרתי לו כל מה שקרה ואיך אני מרגישה, גם מאור דיבר איתו ובסופו של דבר הוא הסכים לחזור אליי למרות כל מה שקרה. זה דרש שיחות עידוד מע' ועוד שיחות טלפון ארוכות בלילות אבל אפשר להגיד שחזרנו לאותה נקודה בה עצרנו.
היום אנחנו יחד והכל מקסים, הוא שומר עליי יותר מקודם אבל אני מבינה אותו ומכבדת אותו יותר. לא הגיע לו לקבל ממני סטירת לחי ואני לא חשבתי שיש השלכות למעשים שלי. אפשר להגיד שהיום אני יותר חכמה ומחכה להזדמנות הראשונה שתהיה לי לפצות אותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
