מה קורה? מקווה שהכל טופ [:
קודם כל לפני הכל.. רציתי להגיד תודה לכל מי שהגיב לי בפוסט הקודם.. כמעט 90 תגובות!! שיא חחח 
טוב, אז אמרנו תודה וכדאי שנתחיל.. יש לי הרבה מה לפרוק כאן הפעם..
כבר המון המון זמן.. באמת שהמון המון זמן.. ליתר דיוק כבר 16 שנים 5 חודשים ו- 10 ימים.. כבר כל הזמן הזה שאני מחכה למשהו אחד. משהו אחד שהוא כל כך פשוט, כל כך חסר, כל כך משמעותי, כל כך יפה וכל כך לא מובן מאליו.
כל כך הרבה זמן שאני פשוט יושבת לי ומחכה לו שיגיע.. האביר על הסוס הלבן.
ולפעמים אני אפילו אוזרת אומץ והולכת לחפש אותו בעצמי ולא מחכה בחוסר מעש שהוא יגיע לבד.
קרה ולא פעם אחת שחשבתי שמצאתי אותו. שהוא מצא אותי. אבל טעיתי והוא בחר להיות האביר של נסיכה אחרת.
לפעמים אני פשוט לא מבינה למה לוקח לו כל כך הרבה זמן להגיע.
אני יודעת שלדברים טובים צריך לחכות ואם יש סבלנות אז באמת שהיא משתלמת בסוף,
אבל אני חושבת שחיכיתי כבר יותר מדי זמן ואני פשוט מתחילה להתייאש.
להיות מוקפת בכל כך הרבה אנשים מחייכים שיש להם סיבה להיות מאושרים באמת.
לראות כל יום כל כך הרבה אנשים שנמצאים עם מי שהם אוהבים. אוהבים מהבחינה הרומנטית כן?
אם הייתי יכולה לתאר כמה אני מקנאה באנשים האלה. מקנאה כל כך בזוג ההוא שתמיד יושב על הספסל ליד הבית שלי ולא מפסיק לצחוק ומהזוג הזה החמוד שכל היום יחד בבית הספר.
תמיד אמרתי ואני תמיד אומר שמבחינתי אושר- לפחות האושר שלי, לא יכול בחיים להיות שלם בלי זה. בלי אהבה.
ימים שלמים שאני פתאום מרגישה הכי לבד בעולם. למרות שאני יודעת שאני לא, כי יש לי מספיק חברים שאני אוהבת ואני יודעת שהם כאן בשבילי. אבל אי אפשר להשוות בכלל את 2 סוגי הלבד האלה.
הלבד שאתה מרגיש סתם בודד וצריך לדבר עם חבר ולפרוק קצת,
והלבד השני- הלבד הזה שאתה מרגיש צביטה בלב כי חסרה לך ההרגשה של מישהו שאוהב אותך.
ואת הלבד הזה אני מרגישה המון.
והוא בין הסיבות העיקריות שכשאני רואה סרט עם אלמנט האהבה האגדית הזו ואני פשוט מתחילה לבכות.. כשאני שומעת שיר מרגש ופתאום אני לא שמה לב והעיניים שלי מוצפות במליוני דמעות.. כשאני כותבת עכשיו את מה שאני מרגישה והלחיים שלי רטובות מהבכי..
אני לא ילדה מתבודדת ואני לא ילדה שחושבת שמגיע לה כל מה שהיא רוצה, אבל באמת שלא ביקשתי הרבה.
כי אני יודעת שהמישהו הזה נמצא שם איפשהו ואני יודעת שכמו שאני מחכה לו הוא גם מחכה לי. אבל אנחנו פשוט לא נפגשים.
יכול להיות שתגידו עכשיו שאני ילדה נורא קיצ'ית ומטומטמת שחיה בבועה שכל היום מחכה לאהבה שתגיע אליה ומפנטזנת על היום המאושר הזה שמישהו יגיד לה 'אני אוהב אותך' ויהיה רציני..
אז אולי אני באמת כזאת. מטומטמת וקיצ'ית ושיטחית ולא אכפת לי מה.. אמרו לי לא פעם שאני חייבת להפסיק לחשוב ולהיאחז במה שאין לי כי אז אני רק אתאכזב. יכול להיות שזה נכון, אבל זה כבר חלק ממני.
זה כמו האנשים האלה שיש להם דימוי עצמי נמוך ודווקא להם יש את הכי הרבה חברים והם הכי מקובלים.. ככה גם אני- אין לי משהו שחשוב לי אז אני נאחזת במה שהכי דומה לזה- בפנטזיות.
לפעמים אני פשוט לא מבינה למה דווקא אני לא.
כולן מצאו אותו כבר. אחת אחרי השניה. הנסיכה מצאה את האביר שמצא את הנסיכה.
ורק אני לא.
אני בטח אמצא אותו מתישהו הרי זה ברור. אני יודעת שזה לא משהו שנשאר לנצח תקופת הלבד הזאת.
כניראה שהכל זה שאלה של זמן.
אני יודעת שבסופו של דבר הציפיה וההמתנה הארוכה הזאת תשתלם.
כי יש לי כל כך הרבה אהבה לתת.
אבל אני יודעת שבסופו של אני אוכל לתת אותה למישהו.
אני יודעת את זה ואני בטוחה בזה שיום אחד,
כשאני אשב לי לבדי ואעסוק בענייניי,
ברגע שאני הכי לא אצפה לו-
הוא פשוט יגיע לו. ואני בטח אדע שזה הוא. ואולי אני לא אדע.
וזה מה שיפה באהבה- שהיא לא צפויה. שהיא מרגשת. שאתה רק מצפה שהיא תגיע. כשהיא נעלמת משהו בך נובל וכשהיא מגיעה אתה הבנאדם הכי מאושר בעולם. הדבר הקסום הזה שכל אחד מחכה לו. הדבר הקסום הזה שאני בטוחה שכל אחד יקבל. גם אני.
הנה משהו שיעשה לכם חיוך על הפנים. יזכיר לכם בשביל מה אתם מחכים. ואם כבר מצאתם את מה שחיכיתם לו- שיזכיר לכם במה זכיתם. :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
