כלבשותה

תחזוקה שוטפת

של החיים גרמה לי לסגור את החיבור בין הבלוגים, לכרוך ביחד את כל הסרטים.

אני מרכז לכאן את הכל, אין חומרים חדשים למי שכבר מכירים.

אם אתם לא מכירים ורק עכשיו עברתם, תהנו. ואם אתם מכירים, אז אתם כבר יודעים הכל ממילא.

שנה מצויינת לכולם

באהבה

זיו

(: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (:

שכבנו במיטה, חושך בעולם,
אנחנו כאן, ואף אחד,
רק אנחנו ורוחות הרפאים שלנו.
אפילו השדים נחו בצד
אותם שדים שנפתחים
אלו שיוצאים ברגעים הלא נכונים.

"מה אתה מתכוון לעשות עכשיו?" היא שאלה. מביטה עלי במבט ששמור לשיחת סיגריה.
סיגריה של אחרי. כמובן. הסיגריה שנותנת את השיחות הנעימות של הנינוחות. הרגיעה.
"לאן תיסע?"
"חשבתי על סיני. להימרח לי בחושה 28 הישנה והטובה. לקלף את שאריות הציניות בתנאי אפס כוח כבידה"  חיבקתי אותה ונשפתי עשן. מלווה את האיתות הסגלגל שלי בדרכו לתקרה. "את אוהבת את הדיונה הגדולה?"
"אם אני אסכים לבוא, תסכים אתה לספר לי את כל הסיפור? איך בכלל 'איש מחשבים רציני' כמוך מוצא את עצמו במצב הזה?"

"את יודעת שלפני כמה שנים, כשעוד הייתי גור מחשבים, הדרכתי קורסים?" החלטתי לספר לה הכל. אני כבר מכיר אותה. היא לא תדבר. "היה לי תלמיד בשם איגור. בחור מצחיק שלקח קורס טכנאים כדי להתאפס על עצמו. חברה שלו לחצה עליו או משהו דומה, אם אני זוכר נכון. לפני כן הוא היה 'עוסק זעיר'.
במהלך הקורס התידדנו והוא אפילו אירגן לי מחשב יד שניה, במחיר מציאה. מחשב ש'נפל מאיזה משאית'"
כיביתי את הסגריה לטובת לגימת יין עמוק.
"בכל אופן, לפני כמה שבועות הוא מתקשר אלי פתאום. שואל אם אני מחפש עבודה ואם אני מבין משהו בphreaking. טיפול בטלפוניה. אמרתי שכן בשני הסעיפים ונפגשנו.
הוא סיפר לי שמתארגנת קבוצה לפרוייקט והם צריכים מישהו שיודע לטפל בטלפונים. התשלום יהיה טוב, שחור ומזומן. כמובן.
ככה הגעתי לזה.
הם היו צריכים מישהו שיארגן קופסה מוזהבת להפלת מרכזיה. כמו בימים הטובים, רק מעט יותר מסובך, עם כל המרכזיות הדיגיטאליות האלו. איפה הימים של המרכזיות האנאלוגיות הישנות והטובות, שקופסאות היה אפשר לבנות עם תוכנת מוזיקה טובה. פשוט לייצר את הצלילים המתאימים ששולחים את המרכזיה לארץ הפלאות לכמה שעות." נאנחתי בחיוך.
"הערב ביצענו את זה. את תשמעי בקרוב בחדשות על הפריצה הגדולה לכספת של הסניף המרכזי של הבנק. הסניף הגדול בלילנבלום. עבודה נקיה. הסחה, ניקוי ועזרה. השילוש הקדוש של הפשע המושלם.
בתיק המרוט שלי שזרקתי ליד הדלת כשבאתי, ישנו התשלום על העבודה. סכום נאה שמוציא אותי לחופשה ארוכה. אותנו, אם תסכימי לבוא."
"נראה לי שזה הולך להיות מעניין. לא לעשות כלום בשניים. רק אני ואתה והחושה והמים." היא התרפקה על חזי. "יש לך כוח לקום להחליף דיסק? בא לי קצת בטהובן עכשיו. אבל לא את התשיעית." חייכה את החיוך הקטן ורמזה לי על כוונתה עם ליטוף עדין.

כשנכנסתי חזרה למיטה, היא עוד הכריחה אותי לספר לה מי הזמין את העבודה. על השמועה שהיתה בצוות שמישהו מדירקטוריון הבנק הוא זה שאירגן את הכל. השמועה טענה שהוא היה עם איבגי במילואים. איבגי היה 'מנהל הפרוייקט' שלנו.  בלילה בשמירה, הוא סיפר לו שהבנק בצרות. למחרת איבגי העלה את התוכנית בקווים כלליים והם החליטו ללכת על זה.
לקחת מה שעוד אפשר לפני שהבנק מתמוטט והכלכלה אחריו. 'יותר טוב מערכת מגן של פיקוד העורף', אמרה הבדיחה הקבועה שלנו.

"בחיית אחמד, תביא Falafel meal וקפה" הוא מדליק סיגריה ופותח את המחשב הנייד.
במכשיר הנייד מתנגן לו הדיסק של 'יאפים עם ג'יפים' והוא מתיישב לכתוב על מה שהביא אותם לכאן. שבוע לפני שכל הגיהנום השתחרר מהרצועה.