אני רואה שהמישקל שלי לא מספיק לרדת, אתמול כשהקאתי היו כאבים רצחניים, התקפלתי לגמרי.
לא יודעת מה חשבתי לעצמי לפני זה..כניראה האמנתי שברגע שאני ארזה אוכל להמשיך בחיים שלי אבל זה ממכר. תמיד אנחנו חושבים "לי זה לא יקרה"...כמו עם סמים. "פעם אחת וזהו"...ואז עוד פעם אחת..ועוד אחת..
אימא שלי מתחילה לדאוג כבר היא אומרת לי לאכול ועושה לי הצאות שהשיער שלי ינשור והשינים יהרסו ואני יתחיל להיתעלף כל הזמן.
אבל איך אני יפסיק? כל פעם שהפסקתי בעבר היתי עולה בחזרה את המשקל (אם לא משמינה עוד יותר)
אני רוצה להישאר רזה!
ואל תגידו לי תאכלי בריא ותעשי ספורט כי זה לא עוזר! אני לא ישאר רזה כמו שאני עכשיו כי משקל ממצוע עם שומנים פה ושם לא מתאים לי, אני רוצה להיות רזה כמו שאני עכשיו או אפילו קצת יותר ולעשות את זה בצורה בריאה וזה בלתי אפשרי.
אם אני ילך לטיפול זה יקח לי מלה זמן, אני עובדת ואני לא יכולה להרשות לעצמי להיתאשפז או להיות בטיפול כל הזמן.
חבר שלי יודע מה יש לי וחוץ מלעשות לי פרצופים הוא לא עושה כלום כי הוא פשוט לא יודע מה לעשות אני מניחה, שנינו מבינים שההורים שלי לא יעזרו לי הרבה, אימא שלי סתם תתעצבן והיא בעצמה עם הפרעות אכילה...היא צמה כל השבוע ואז אוכלת כמויות בשישי שזה גם סוג של בולמיה.
אני אולי שותה ויטמינים מצחצת שינים המון כדי למנוע נזקים אבל מה שקורה בתוך הגוף שלי אי אפשר למנוע, אני לא רוצה שיהיה לי חור בכיבה ושאני יצתרך להתאשפז ואולוהים יודע מה יקרה, חס וחלילה.
זה מעצבן אותי התגובות של אנשים בנוסח "איכס".. מה איכס? זה הפרעה נפשית, אני לא מהילדות הקטנות ומהמושפעות שעושות ביד על FASHION TV, זה התחיל אצלי יחד עם הרבה הפעות אחרות עוד מהילדות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
