הבלוג המגוון:]
בלוג מעניין ומגוון מאוד[לנוער]
יש בו הכל
תהנו
|
 כינוי:
בת: 32 MSN:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2009
הרגשתי כאילו אני נלכדת באחד מחלומות הסיוט המפחידים, בחלום שאת צריכה לרוץ בו, ואת רצה עד שהריאות שלך מתפוצצות, ואת לא מצליחה להזיז את הגוף מספיק מהר. הרגליים שלי היו איטיות, יותר ויותר איטיות, כשניסיתי להבקיע לי דרך בתוך ההמון האכזר. אבל מחוגי השעון הענקי על המגדל לא האטו את תנועתם. בכוח עקשני, לא אִכפּתי, הם זזו בלי רחמים לקראת הסוף - הסוף של הכול.
אלא שזה לא היה חלום. ולא כמו בחלום בלהות, לא את עצמי רצתי להציל; רצתי להציל משהו לאין שיעור יותר יקר. לחיים שלי לא הייתה היום שום משמעות.
אליס אמרה שכנראה שתינו נמות פה היום. התוצאה הייתה אולי אחרת אם היא לא הייתה נלכדת באור השמש הבהיר; רק אני הייתי חופשייה לחצות בריצה את הכיכר הזוהרת הצפופה הזאת.
ואני לא הצלחתי לרוץ מספיק מהר.
אז לא היה לי אכפת שהיינו מוקפות באויבים האלה, המסוכנים בטירוף. כשהשעון התחיל לצלצל, והצלצול רטט תחת כפות רגלי הכבדות, ידעתי שאיחרתי - ושמחתי שמשהו צמא לדם מחכה לי בסוף הדרך. כי כשהתברר לי שלא הצלחתי, איבדתי כל רצון לחיות.
השעון צלצל שוב, והשמש הכתה בכוח בדיוק מנקודת האמצע של השמים.
הקדמה של הספר מולד הירח
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
