קבלו שיר,

בהשמעות חוזרות שלו מצאתי כמה הקשרים-

רוב השעות- הפרוייקט של עידן רייכל

אז זהו..

אנחנו כבר רגל אחת בבית ספר,

חודשיים (כמעט) וחצי של כיף.

אם לוקחים אותי חצי שנה אחורה הייתי מתארת בצורה מאוד שונה

איך יראה החופש הגדול שלי, אבל מה לעשות תמיד יש הפתעות.

איך הוא התחיל? שיעמום טוטאלי, לשבת בבית וכלום,

ואז התחילו היציאות עם כולם, בריכה, פגישות...

וכמובן אחד מהמאורעות שהכי משמעותיים שהיו אצלי החופש זה ניבי..

חזר אלינו לחודש.

האמת לא ניצלתי כלום, מפחד, מפחד של ההתרגלות,

לפני שנה שהוא עזב, היה לי קשה, יותר ממש שאי פעם חשבתי שיהיה לי,

ולא רציתי לעבור את זה שוב, אז החלטתי לקחת כמה צעדים אחורה.

למרות שאני מצטערת על זה, כי לקחתי כמה צעדים יותר מידי אחורה,

אני מצטערת כי הוא הרגיש את הפחד שלי יותר מידי, את ההתחמקויות.

וזה זמן שאי אפשר להשיב, אבל מילא, הוא עוד שנה חוזר בחזרה אלינו,

וזהו הוא שלנו!

ואז אחי חזר, אחרי תשעה חודשים שלמים אי שם בצד השני של העולם,

זה היה הזוי, נראה לי שרק בימים האחרונים אני מבינה שהוא פה, שאני אומרת את השם ומישהו אשכרה עונה לי,

ות'אמת זה כיף, למרות שאני יודעת שזה לא לזמן ארוך, אבל אין מה לעשות אנשים גדלים.

וטסתי לחו"ל עם המשפחה כולה, ת'אמת היינו צריכים את זה, יותר מזה היינו חייבים.

זה גיבש באיזשהי צורה, שבר את השיגרה,

וזאת הייתה חוויה מדהימה, הכרתי אנשים חדשים, סוגים שונים של אנשים,

ואני באמת מקווה שסוג של קשר ישאר גם בהמשך.

ושמונה הימים האלה מחוץ לבית, מחוץ לחברים, מחוץ להכל,

עזרו לי להתגעגע, להעריך, למרות שת'אמת זה כלום שמונה ימים,

אבל להיות מנותק ברמה שאתה לא יודע כלום זה הדבר שמקשה על זה,

זה לא שאתה כמה שעות נסיעה מכאן, ואפשר להרים טלפון,

אין טלפון, אין מחשב, אין קשר.

ולחזור היה הדבר הכי כיפי, לספר, שיספרו לך, את זה אני אוהבת:)

ושנה הבאה? כאילו חחח עוד שלושה ימים,

אני מקווה שהולכת להיות אחלה של שנה, הפעם מה שיקרה יקרה,

הפרידו את הבנות, שזה חרא, אבל אני באמת מאמינה שמה שקורה קורה כי ככה זה אמור לקרות,

ומה שיבוא, יבוא כי הוא אמור לבוא.

האמת שעוברת עלי תקופה מוזרה, של חוסר וודאות, שאני לא יודעת מה יהיה איתי,

ות'אמת זאת הפעם הראשונה שאני מפחדת, מפחידה אותי רק המחשבה על זה,

ואני יודעת שסתם זה לא, כי אמרו לי שמשהו זה חייב להיות,

אני רק מקווה שזה לא מה שאני חושבת, או אולי יותר גרוע.

והחופש עם הבנות היה מעולה נראה לי,

כאילו היינו לרוב תמיד יחד ביציאות, טלפונים, מסן, פייסבוק,

והקשר לא התנתק לגמרי כמו חופשים קודמים

ואני חושבת שעם כמה אני רק מתקרבת יותר ויותר, ואני לא רוצה להגיד מי,

כי תמיד שאני אומרת זה מתהפך, אז נשאיר את זה ככה.

ובזמן האחרון אני מכירה אנשים חדשים, אני מתבגרת יותר ויותר,

וכיף לי עם זה, הכי כיף לי עם זה בעולם.

וגם גל שלי? חוץ מהקטעים של הריבים השטותיים, והריבים הלא שטותיים- כיף,

זאת אומרת הכי כיף מאי פעם.

ולמרות שעכשיו שמתחילה השנה זה עלול להשתנות, אבל אני אעשה הכל כדי שמשהו ישמר.

אז סיימתי את חפירתי העמוקה,

לתודה לסאפ על ריענון הזיכרון, LOVE YOU

ואם כבר תודה אז תודות לכמה אנשים חשובים חשובים-

הלילי ונויה שליייייי אהבה שלי, לסאפ, דוליייק, הדרי,

אורניק ששמרה לי על הבית,

גל שלי ויוניייי,

וכמובן לניבי שסבל ממני קצר:(

והינה כמו תמונות של אירועים שהיו:)

זהו זהו..

תמצית פיצית של רוב מה שקרה.

אז שנה מוצלחת, מלאת חוויות, ריגושים ואהבות:)

אוהבת את רובכם3>

נועיתD:

אהאהאהאה ומחר 30.8 לדוליק שלנו יש יום הולדת

אז דוליק זאת ההזדמנות, מזל טובבבבבבבבב

אוהבת אותך הכי הכיהכי,

ותבטיחי לי שלא תעלמי לי השנה-_-