מה שטוב זה שאני לא משוגעת.
טוב לדעת שאנשים חושבים כמוני בקשר לנושא מסויים. יותר נחמד לדעת שספציפית קבוצת האנשים הזאתי חושבת כמוני, כי להם יש זכות אמירה כי הם מכירים אותו (נכון לעכשיו) יותר טוב ממני.
מה שמתסכל, מה שלא מובן לי, היא למה רק אני עושה משהו בקשר לזה.
אז לא משוגעת, כן פרקטית ומעשית. כן מעדיפה לעשות משהו מאשר לשתוק וככה הייתי שמחה שיתנהגו איתי, על אף האי נעימות.
מה שלא טוב, שאני יודעת שעוד אנשים חושבים כמוני. אני יודעת שהם חושבים כמוני, אבל מתנהגים שונה. מתנהגים שונה ולא מדברים, מסתירים דעות ומבליגים. כנראה שרק אני תופסת את זה בתור צביעות. בייחוד כאשר חוסר עשייה לא מתבטאת בהתעלמות טוטאלית והמשכה הלאה, אלא בהתמודדות עם - תוך כדי דיבורים מאחורי הגב ופריצות עצבים, לכאורה לא ברורות.
וחבל, כי לכולם זה מפריע, והוא עדיין ממשיך.
*הפוסט כתוב בצורה מעורפלת בכוונה ומסיבות שישמרו עם המערכת. עמכם הסליחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
