צילום: נועם ווינד, גיא כושי ויריב פיין
תאמינו
או לא, בקרוב
מאוד ערוץ ביפ (בעוד
142 ימים,
ליתר דיוק)
ירד מהמסך *
איך זה קרה
שהערוץ הכי צעיר,
בועט וסאטירי
שכבר הצמיח דור שלם של טלאנטים (שאמנם
כבר זלגו לפריים טיים הנוצץ אבל תמיד
רואים בערוץ כבית)
פתאום יורד בתום
עשור? * האם
פני טלוויזיה שלנו הולכים להשתנות?
בייייייייפ
כ"נ
גלעד בנימיני
פייר,
גם אותנו ההודעה
על סגירתו של ערוץ ביפ תפסה לא מוכנה.
עוד לפני שעיכלנו
בעצמנו,
עצרנו לראיון
שלושה מהטאלנטים היותר מוכרים וותיקים
של הערוץ:
אפרת אברמוב,
דודו ארז ושחר
חסון לשיחה של היום שאחרי,
להבין מהם על
התחושות ומהות ההרגשה סביב כך שהערוץ
ששימש להם כבית,
לא פחות,
יורד מהמסך בגלל
שחברת HOT
החליטה שלא
לרכוש אותו לשנת השידורים הבאה.
איך
הגבתם להודעה המפתיעה על סגירת הערוץ?
אפרת:
"בניגוד לקהל
שקרא את ההודעה בעיתון,
אנחנו ידענו
כבר כמה חודשים שהמצב הזה הולך לקרות.
קיווינו שאולי
כל העניין ייפתר – אבל גם תיארנו לעצמנו
שזה יהיה הסוף,
ולצערנו צדקנו".
דודו:
"הרבה לפני
שהגעתי לערוץ ידעתי שארצה להגיע לביפ.
היה תענוג לעשות
את התוכניות שם,
לעבוד עם אנשים
כמו אבי אטינגר,
שהוא סוג של
גאון קומי,
או שחר חסון,
שהוא חכם ומצחיק
מאוד.
היינו כמו
משפחה".
אתם
חושבים שהערוץ יהיה חסר בטלוויזיה?
כלומר,
זה מוגזם לומר
שפני הטלוויזיה ישתנו בלי ביפ על המסך?
אפרת:
"הערוץ הזה
מאוד חשוב לקומיקאים חדשים ולקולות
אלטרנטיביים בהומור.
מאוד חשוב שיהיה
ערוץ קומדיה ישראלי,
שאליו אנשים
יכולים להגיע ולהתנסות,
להשמיע קולות
שפחות מתאימים לפריים טיים ולמצוא את
הזהות שלהם.
'קומדי סנטרל'
הוא אמנם ערוץ
מצוין,
אבל בשום אופן
אסור לו להיות משודר במקום ביפ – הוא צריך
להגיע לשידור בנוסף אליו".
דודו:
"הפספוס הגדול
בסגירת הערוץ הוא הקשר הכי ישיר שאני מכיר
בין אנשים שיש להם רעיונות קומיים לבין
מסך הטלוויזיה.
להקים קומדיה
בערוץ 2
זה הרבה יותר
מורכב מאשר לבוא למנהל התוכניות של ביפ
– נדב פרישמן – ולתת לו רעיון לביצוע.
ממש כמו התוכנית
שאנחנו מצלמים עכשיו,
'המעבדה'
בה איתרנו
קומיקאים צעירים דרך היו-טיוב,
או כאלה שפנו
אלינו,
ויחד איתם אנחנו
מבצעים כמה מערכונים".
איך
קורה שערוץ כמו ביפ,
חסר אמצעים ובעל
רייטינג נמוך,
מושך אליו
טלאנטים שמחשיבים אותו לבית?
מה מושך למרות
חוסר התנאים והכסף?
דודו:
"אני יכול
להגיד לך שביפ הוא כן אחד הערוצים הנצפים
בכבלים,
במיוחד בקרב
צעירים.
בכל מקרה,
בביפ אתה לא
מחויב להכין תוכנית שתהיה מיועדת לקהל
הרחב ביותר ושתשיג את הרייטינג הגדול
ביותר.
אתה לא מונע מכל
מיני שיקולים מגבילים,
להפך,
בביפ אתה עושה
מה שמצחיק אותך.
למשל אם 'מהדורה
מוגבלת'
במשך עונה אחת
הייתה פחות מצחיקה – אז בעונה הבאה נמצא
משהו שיותר מצחיק.
טאלנטים מסוימים,
שחלקם כבר עובדים
ב"קשת"
ובערוץ 2,
חוזרים לפה כדי
להתעסק בהומור יותר אקסטרימי".
אפרת:
"בערוץ ביפ
אפשר לעשות הכול.
או בעצם היה
אפשר לעשות הכול.
זה נכון שזה לא
ערוץ עם רייטינג גבוה,
אבל זה ערוץ
שכמעט לא יצנזרו אותך בו.
חצי מהדברים
שאנחנו עושים שם לא היו עוברים פריים טיים
ערוץ 2.
זה ערוץ שאפשר
לדבר בו בחופשיות,
להתנסות בכל
מיני סוגי הומור,
אפשר ללכת בו
מאוד רחוק.
זה חשוב מאוד
לקומיקאים בתחילת דרכם,
אנשים שרוצים
להגיד משהו מעבר למה שאנחנו שומעים בדרך
כלל בטלוויזיה.
זה מקום חשוב,
שמתגמל בדרכים
אחרות במקום בכסף".
את המשך הכתבה תוכלו לקרוא
בגיליון השבוע של "מעריב לנוער"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
