כל מה שאני רוצה זה..שתוציא אותי מזה..שתיהיה שונה מכל האחרים ולא תוותר עליי.
אבל אתה כועס כי אני לא משתפת פעולה..
אתה פשוט לא מבין שאני לא יכולה..
חלק ממני עוד רוצה לחזור להרעבות ולהקאות..
אני רוצה לוותר..אתה היחיד שמונע ממני לוותר.
אבל אתה לא רואה את זה בכלל..
אתה לא רואה שום שיפור במצב שלי..
ורק ממשיך לכעוס עליי ואומר שכל מה שאני מרגישה זה שטויות ושאני טועה.
כל פעם שאני מנסה לדבר איתך ולקבל קצת תמיכה אני מצטערת על זה אחר כך..
אני מבינה כל פעם מחדש שלא הייתי צריכה בכלל לדבר ושעדיף שאני אשתוק..
ואותך אני מגדירה כחבר שלי..
ואותך אני אוהבת..
ואותך אני צריכה לידי ברגעים הקשים..
ואת מה שקורה בפועל עדיף שאני בכלל לא יכותב..גם ככה כתבתי כבר יותר מידי ואחרי זה תכעס שתקרא את זה.
אז יודע מה לא איכפת לי תכעס ותצעק עליי כמה שבא לך..
תכעס במקום לעזור לי..
תצעק במקום להקשיב..
ניראה לאן זה יוביל..
הלוואי ותבין שכל מה שאני צריכה ממך זה חיבוק..