לא, לא באלי להתאהב שוב. להרגיש את כל הפרפרים האלה בבטן, לא בא לי שוב לתת מעצמי
מעבר למה שבחורה ממוצעת יכולה, לא בא לי את כל הרגש הזה, מעדיפה להכנס לקשרים בלי שום רגש
והתחיל הכל מחדש, שיהיה שונה.
אני לא בחורה של סטוצים, לא בחורה של קשר זמני אבל אני פשוט לא יודעת כבר אייך להתמודד עם זה,
אני פשוט לא רוצה למצוא את עצמי פה בנקודה שאני מרחמת על עצמי.
שנה וקצת השקעתי את הנשמה בשביל הגבר שיצאתי איתו, נלחמתי על הקשר בשיניים,
אהבתי- באמת שאהבתי, הייתי מביאה מעבר למה שבחורה ממוצעת תביא- ופה הטעות שלי.
הייתי מוצאת ת'צמי לפעמים במקומות שלא היה לי טוב בהם, הייתי בחורה שהיה קשה לה להגיד לא.
אחרי שנה מלאה כל טוב בקשר ונסיעה לצימר קיבלתי כזאת יריקה לנשמה.
אני מוצאת את עצמי בתקופה האחרונה שואלת את עצמי מה לא בסדר בי, מה לא בסדר באנשים שאני
יוצאת איתם, מה לא בסדר עם הסביבה.
ובזמן האחרון? איבדתי בכלל אמון בגברים.. מה יהיה?..