הרגע הזה שאני כותבת פוסט דיי ארוך לגביי חברים ובשניה האחרונה מוחקת את הכל, בגלל חוסר מצברוח כללי בכל מיני נושאים...השבוע אני מוצאת ת'צמי מלא בטלוויזיה ועם המשפחה מעבר למה שאני רגילה מה שלא הכי אופייני לי... אני מוצאת ת'צמי מזניחה את ההליכות שלי והקריאה כדי לשבת עוד 5 דקות עם אמא.. הימים האחרונים דיי צורמים לי, אני לא אוהבת לדבר על זה כלכך אבל מי שבאמת קרוב אליי יודע שאני מתה מפחד, מהלא נודע.. שאני לא יודעת אייך יהיה לי שם אם אצליח להתחבר לאנשים, שאני דואגת לאבא.. בימים האחרונים גם לאמא כי היא ממש ממוטטת מזה, היא לא הכי רצתה שאני אתגייס.. היא נורא פוחדת בכל זאת אני בת יחידה, אבל לא משנה כמה היא רצתה שאני לא אתגייס היא תמכה בי מהרגע הראשון בקשר לצבא. מישומה בימים האחרונים כשאני אומרת שאני עומדת להתגייס אז זה נשמע לי דיי ברור ואפילו במידה.. אבל כשמתקשרים לאבא והוא מבטל תוכניות כי אני מתגייסת זה איפשהו צורם לי לשמוע:"הבת שלי מתגייסת".. אולי זה כי אני רוצה להדחיק או אולי אני פשוט עדיין לא מוכנה לזה.. אז מה? פוסט הבא כבר חיילת?(: שבוע נפלא שיהיה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Juli
