אז זהו, סיימתי טירונות בראש נקי והציבו אותי סופית בחייל האוויר,
שבוע הבא שבוע מיונים טכניים ושם יבחרו לי את התפקיד שיתאים לי ואז אלך לקורס ומשם נירא מה יהיה איתי.
בזמן האחרון שמתי לב שאני יותר שמחה לגביי הצבא מאשר מבואסת,
מביאה לעצמי כוחות לקום כל יום עם שאיפה מסויימת ולהרגיש מבסוטה בסוף היום לגלות שהצלחתי,
אני חושבת שזה ככה אולי כי ידעתי מראש לאן אני נכנסת, אולי כי החלטתי להכנס עם ראש למעלה
ולהישאר ככה כמה שיותר זמן, או ליהיות אדישה למצב ופשוט ליהיות מאושרת..
אין לזה הסבר.. השבוע הזה היה כבד עליי, לוויות אזכרות ועוד ימים כבדים בצבא מבחינת הנסיעות
וכל מקום היו שולחים אותי בבלבול למקום אחר.. למרות הכל לא זוכרת ת'צמי מורידה ת'ראש
ושוקעת בדיכאון או בקריזות, אולי פה ושם אבל לא בצורה שאני שמתי לב אבל גם זה עם אנשים ספציפים מאוד..
השבוע יצא לי להעביר הרבה זמן ברכבות/ אוטובוסים לפעמים לבד לפעמים לא..
יצא לי כלכך הרבה לחשוב לגביי השינויים שחלו בי בזכות הטירונות והאנשים שסביבי, אחד הדברים
שבאמת הבנתי הוא הבנתי שהתגברתי.
כן, סופסוף אני יכולה להגיד אתזה בלב שלם אפילו בלי חרטה קטנה אחרכך התגברתי עליו ועל השנה הזאת שהיתה
אני עדיין יכולה להסכים שזאת היתה שנה מיוחדת שלמדתי בה את המיטב שבי, השנה בנתה אותי.
אבל אני שמחה שזה נגמר, עכשיו יש לי יותר דרישות, יותר רצונות ואני מרגישה שאני יותר יודעת מה אני רוצה מעצמי
ומהסביבה אני אפילו מרגישה שאני מוכנה למשהו חדש.. (:
הבעיה שאני לא יודעת עד כמה זה הגיוני בזמן הצבא בעיקר כשאני עדיין לא סגורה על מה יהיה (:
שבת שלום ולילה מקסים 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Juli
