לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

השתננו


הבלוג האישי שלי


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2009    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2009

פרק 4


אני יודעת שהבטחתי לפני אבל לא יצא סוריייי חג שמח ושבת שלום תהנו....

 

פרק 4

פתאום שמעתי את דלת השירותים נפתחת.

"וזה הבן שלהם.”

הסתכלתי עליו והייתי המומה, מה הוא עושה פה?!?!? פאק מה הוא עושה פה, עד בכלל לא החלטתי מה אני עושה ואיך אני מתחילה 'להרוס' אותו ופתאום הוא פה.

"היי דניאל.”



"ממממ, אממ היי.” מלמלתי.

"אז אתם מכירים?” אמא שאלה.

"כן הוא יושב לידי בכיתה.” מלמלתי.

"טוב האוכל יהיה מוכן עד חצי שעה.” אמא אמרה והלכה עם שולי בעלה ועדי למטבח.

"אז מה אתה אומר גם פה ניפגש?” מלמלתי.

"כנראה...” הוא חייך.

חשבתי לעצמי שאולי הוא בעצם לא כזה נורא.

אני עדיין עמדתי על המדרגה הראשונה והוא עמד מולי,

"טוב אז אתה רוצה לעלות למעלה.” אמרתי במהירות שאפילו לא הבנתי איך פלטתי את זה.

"אממ, כן.” הוא אמר, הסתובבנו שנינו ועלינו למעלה.

נכנסנו לחדר שלי ודי ניסיתי לזרום עם זה כי לא ממש ידעתי מה לעשות ואיך בכלל להתחיל עם זה.

"אז..” הוא התחיל והתיישב על הספה בחדר שלי. אני ישבתי על המיטה.

"אז מה?” מלמלתי.

"אממ.. את אוהבת את הבית ספר?” הוא שאל, ברציני באמת לא חשבתי שזה מה שהוא ישאל.

"אממ בסדר, קיבלו אותי דיי בסדר חוץ ממך.”

הוא חייך מין חיוך מוזר כזה את אותו חיוך מוכר שלא יכולתי לפרש.

חייכתי חזרה ממבוכה כי לא ממש ידעתי מה לעשות,

בשבילי בתור אחת שלא מתנהגת ככה ביום יום הייתי חייבת להתעלות על עצמי ולנסות להתנהג שונה , להיות שונה.

"אני...” הוא התחיל לדבר לנסות להסביר את עצמו אבל התיישבתי על ידו ושמתי את האצבע שלי על פיו מסמנת לו להיות בשקט.

הוא ישר נבהל אבל לא ממש נבהל , כאילו הוא היה יותר מופתע, הוא לא נראה לי האמין שאני יתנהג ככה הרי בכל מקרה, אני לא נראת כזאת, והאמת בפנים? אני גם לא כזאת.

התקרבתי אליו ולרגע זה באמת לא נראה לי כל כך גרוע הרי נזכרתי שהוא באמת חתיך כל כך חתיך, התקרבתי אליו והוא לא נרתע הוא נשאר באותו מקום ורצה לראות מה אני יעשה, שמתי את הידיים שלי על העורף שלו ובדיוק שהיינו מרחק של סנטימטר אחד מהשני שמעתי צעקה מלמטה.

"האוכל מוכן!”.

"רגע!” צעקתי חזרה ונשארתי באותה פוזה.

ופשוט מה שעשיתי זה התקרבתי עליו עד הסוף עד שהרגשתי את שפתיו, נישקתי אותו נשיקה הכי סוערת שיכולתי, נשיקה כזאת בחיים לא הייתה לי, ופשוט קמתי ויצאתי מהחדר, השארתי אותו שם, בחדר, המום.

-=-

בדרך למטה שירדתי במדרגות כבר הרגשתי קצת את הדמעות עומדות לי בעיניים, לא האמנתי שאני באמת מתנהגת ככה, אבל הכבוד שלי באמת יותר חשוב לי ואני לא חושבת שככה מישהו יכול להתנהג אלי.


התיישבתי בשולחן ואחרי כמה שניות גם הוא ירד היה לו מבט מוזר בעיניים, מין לא רע ולא טוב, הוא היה נראה לי יותר מידי המום בשביל להגיב.


כל הארוחה הוא הבריח אלי מבטים, ואני די ניסיתי להתעלם, אחרי הארוחה הורדנו אני והוא את הכלים מהשולחן

"אנחנו צריכים לדבר.” הוא אמר בשקט, כל כך לא רציתי את השיחה הזאת עכשיו אז פשוט יצאתי מהמטבח.


-=-

בלילה במיטה שכבתי והרהרתי, והאמת הייתי די מרוצה מכל זה מזה שהיה לי את האומץ פשוט לנשק אותו, עד שכמעט נרדמתי שמעתי רטט שהפריע לי לישון.

'תגידי לי מה זה היה?' נשלח אלי אסמס מרוי.

החלטתי שאני עדיין לא מוכנה לשיחה הזאת אז פשוט סגרתי את הטלפון והלכתי לישון.


-=-

שירי הגיעה למשרד והתחילה לעבוד, שוב פעם יום ראשון היום שהיא הכי שונאת בשבוע, ההתחלה של השבוע אותו יום שמבינים שאחריו יש עוד שבוע שלם.

הכפתור האדום של הטלפון הבהב סימן שיש לה הודעה, היא הרימה את הטלפון והתחילה להקשיב להודעה.

"שירי, היי זה יניב, אני יודע שאת לא רוצה לשמוע ממני וגם עפר לא רוצה , אבל אני חייב לדבר איתך, אני רוצה לחדש את הקשר שלי עם דני. תתקשרי בבקשה.”


 

 

עם לא הבנתם יניב הוא אבא של התאומים.

תגיבוווווווווו

נכתב על ידי , 30/5/2009 16:11  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בת: 30

תמונה




1,884
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לjustme =] =] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על justme =] =] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)