טוב לי, רע לי, אני לא יודעת מה עובר עלי.
היה לי רע נלחמתי בשביל להרגיש טוב, היה לי חום, הוא ואני רבנו... הכל היה מסריח, ממש הכל.
ואז ההוא החדש... התחלנו לדבר דיברנו בטלפון, והוא חמוד בטירוף...
עזבו אני מבולבלת, פרק לא בטוח הכי טוב בעולם!
פרק 8
"אני יודע שפגעתי בך ומאותו רגע, אני מצטער על כל שניה, אני כל כך מצטער, ומבין את מה שעשית, תאמיני לי היית חכמה מעוד פגעת בי במקום הכי עמוק, ובזמן הכי לא צפוי, פגעת בי איפה שאני פוגע בכולן, והצלחת לשבור לי את הלב.
את שינית אותי אני מבטיח לך שאני לא יעשה כזה דבר לעד מישהי בחיים, זה לא יהיה באמת שינית אותי, גם עם זה הלך בדרך הקשה, זה קרה.
ואני באמת באמת באמת, אוהב, אותך ורוצה רק אותך.”
"אתה אוהב אותי?” מלמלתי
"כן, ואני יודע שאת גם אותי.”
לא רציתי שהוא יצפה יותר מידי אז שיקרתי.
"לא אני לא כבר לא.”
הוא נראה המום.
"אז למה נישקתי אותי?, למה? למה את משקרת לי ולעצמך?”
"אני יודע שאת אוהב אותי.”
" אני לא רוי ואני לא רוצה שנהייה ביחד.”
הוא הביט בי ושתק.
"אני ממש לא מבין אותך!” הוא אמר כמעט בצעקה.
נעמדתי ויצאתי מהר מהחדר שלו, ירדתי כל כך מהר במדרגות שכמעט נפלתי,
שמעתי את דלת חדרו נטרקת מאחורי ורצתי מהר למטה.
"עפר.... קח אותי הביתה.” רצתי אליו, של האיפור מרוח על פני, מהבכי.
"מה?, מה קרה?” הוא שאל בבהלה,
"די עפר בבית, אני רוצה ללכת.” מלמלתי מתייפחת.
"טוב בואי.” הוא אמר.
והתחלנו להתקדם לכיוון השער.
"דני...” ראיתי את רוי רץ אחרי והתחלתי ללכת יותר מהר.
"תעצרי כבר" הוא אמר ותפס את ידי.
"תעזוב אותי אני לא רוצה לדבר איתך.”
"בבקשה.., רק בבקשה, תגידי לי שזה לא נכון.” אמר מתחנן
"אבל זה נכון.” אמרתי בשקט. ויצאנו משם מהר,
עפר ואני תפסנו מונית, ונסענו הביתה.
הגענו וישר עליתי,למעלה, נכנסתי לחדר ונעלתי את הדלת,
הסתובבתי בתוך החדר סביב עצמי, המחשבות רצו בראש, הבכי הציף את הלחיים, ואני? הייתי ממוטטת.
דפיקה נשמעה על הדלת.
ופתחתי אותה בשקט,
"מה עופר?” אמרתי לו והוא הביט בעיניי, הסטתי את מבטי מעיניו,
"מה קרה?” הוא אמר בשקט, אותו מבט מודאג, עלה על פניו.
"זה לא עיניינך.” מלמלתי.
"מה?”
"כן עפר אני לא חייבת להגיד לך כלום, אתה תמיד כזה דואג, דיי שחרר אותי.” צעקתי אליו.
מה? אני אומרת לעפר דברים כאלו? אני הכי לא רעה כזאת, ממתי אני מדברת ככה ועוד לעפר.... האח שלי. התאום שלי.
"ממתי את מדברת ככה? תראי מה נהייה ממך, לפני שעברנו לבית ספר הזה, מי בכלל ראה אותך את היית כל כך, כל כך שונה,... ממתי נהיית ככה?”
"מהיום שגילית...”
"גילית מה?”
"עזוב, עוף מפה, עוף ממני.”אמרתי ופתחתי את הדלת, וטרקתי אותה אחריו.
עד לא הספקתי להתיישב על המיטה, ודפקו בדלת שוב,
"מה עפר מה אתה רוצה?” אמרתי בעצבים ופתחתי את הדלת,
לא האמנתי שהוא עומד ממולי.
"לא תוותר אהה?” אמרתי בשקט.
"עלייך?, בחיים לא.” הוא אמר וסגר את הדלת, והחזיק בידיי, הצמיד אותי לקיר.
"את בטוחה שאת לא אוהבת אותי.?”
"כן" אמרתי בשקט.
"אז תני לי רק לנסות משהו אחד.|”
ראשי היה מורכן מטה, רק עיניי הביטו בו, הוא היה גבוהה ממני בהרבה, שיערו הכהה ישב לו בסדר, מבולגן על המצח, עיניו הביטו בעיניי, וחדרו עמוק עמוק לתוך תוכי,
"מה?”
"את, זה...”
הוא אמר ו....
תגיבו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: