פרק 10 למטהההההההה
פרק 9
"לא תוותר אהה?” אמרתי בשקט.
"עלייך?, בחיים לא.” הוא אמר וסגר את הדלת, והחזיק בידיי, הצמיד אותי לקיר.
"את בטוחה שאת לא אוהבת אותי.?”
"כן" אמרתי בשקט.
"אז תני לי רק לנסות משהו אחד.|”
ראשי היה מורכן מטה, רק עיניי הביטו בו, הוא היה גבוהה ממני בהרבה, שיערו הכהה ישב לו בסדר, מבולגן על המצח, עיניו הביטו בעיניי, וחדרו עמוק עמוק לתוך תוכי,
"מה?”
"את, זה...”
הוא אמר ו....
"די רוי די תפסיק!!!” השתחררתי ממנו בכעס.
הוא הביט אלי במין מבט לא מבין, כאילו לפני זה חשב, שמה שהוא יעשה ישר יחזיר אותי אליו.
"מה חשבת שאני אפול לרגליים שלך?, שאני ירוץ וישר ארצה להיות איתך?
טעית בגדול, זה כל כך לא ככה, עוף מפה.” אמרתי בכעס, כעס אמיתי שיצא ישירות מהלב שלי, אני יודעת שגם פגעתי בו, אבל די שירפה ממני שילך כבר, רק יותר כואב לי להסתכל עליו כל פעם, עם העיניים המביטות, והשפתיים האלו שנראה כאילו צייר ציר מפורסם.
החיוך הזה שממיס אותי, וידעתי שעם אני רק יסתכל עליו, אני ישר אסלח, ולא אני לא אשבר.!
את כל הלילה העברתי, בבכי, הכרית ספגה, את כמויות הבכי שלי.
התעוררתי, עם עיניים נפוחות אחרי, אולי שעה שינה, ובבוקר החלטתי שאני חייבת לעבור הלאה.
התארגנתי לבית ספר, ויצאתי לפני עפר כדי להגיע מהר לכיתה ולתפוס מקום לא ליד,רוי.
הצלצול נשמע, התיישבתי במקום בו שמתי את התיק שלי, השולחן היה ריק, לא יכולתי להתעלם, מהמבטים של רוי אלי.
המורה נכנסה לכיתה, והתחילה בשיעור, השיעור עבר כל כך לאט, כל הזמן ניסיתי להתחמק מהמבטים, אפילו לכמה רגעים מבטינו הצטלבו, ישר הורדתי את הראש.
-=-
בערב מיה החליטה להוציא אותי קצת מהבית,
היא אמרה שאני נורא מבואסת ושאני חייבת לצאת, הרי כבר עבר שבוע ממה שהיה עם רוי ומאז אני? אמממ די לא חיה.
אני ומיה החלטנו שאני חייבת למצוא לי מישהו חדש, ולנסות לעבור הלאה.
בערב,יצאנו כולם, לשבת במין מסעדה/בר חמוד כזה, מיה ואני ושני הלכנו והתיישבנו במין חלקת ספות שם, כל הבנים הגיעו וזה והיה מאוד כיף, לרגע שחכתי מרוי, ואיזה אחד חמוד, שם, לא הפסיק לעשות לי עיניים, מתוד בטירוף וחתיך שאין דברים כאלו...
"תגידי מי זה?” שאלתי את שני בלחישה.
"זה?, הוא היה פעם בחבורה שלנו, וטס לארהב, עכשיו הוא חזר, והוא חוזר ללמוד, בבית ספר, שלנו רק שהוא שכבה מעל.”
"באמת?, חתיך...” מלמלתי.
"מזה חתיך?, הורס!!! לסדר לך אותו?” היא אמרה בכמעט צעקה.
"תשתקי מלמלתי, ובעטתי בה מתחת לשולחן, חיוך של מבוכה עלה על פני.
הוא חייך אלי בחזרה,
פניו היו כמו ציור, עורו כהה, עיניים ירוקות, ומין זיפים קטנים על הפרצוף.
החיוך שלו היה הורס, ובאותו רגע באמת חשבתי
שיכול לצאת ממנו משהו.
"בכיף" אמרתי וחייכתי חיוך גדול לכיונה.
"מה השם שלך ילדה יפה?” פתאום שמעתי, והסתכלתי ראיתי שהוא מביט אלי, הוא מהיר.... לפני ששני אפילו הספיקה לעשות משהו.
"דני, זאת אומרת דניאל, אבל הם קוראים לי דני.” אמרתי..
"ואתה?”
"עומר...”
הוא חייך והתיישב לידי,
"אז... באיזה כיתה את?”
"י', ואתה?”
"יא'.”
דיברנו עד קצת והכרנו טיפה יותר טוב אחד את השני,פתאום שמעתי מי קול מוכר, לא ממש זיהיתי אבל הקול היה לי מאוד מוכר, סיבבתי את הראש, והורדתי את ראשי מעומר.
ורוי היה שם, הביט בי.
פרק 10
"י', ואתה?”
"יא'.”
דיברנו עד קצת והכרנו טיפה יותר טוב אחד את השני,פתאום שמעתי מי קול מוכר, לא ממש זיהיתי אבל הקול היה לי מאוד מוכר, סיבבתי את הראש, והורדתי את ראשי מעומר.
ורוי היה שם, הביט בי.
המבט שלו נראה מין מבט מאוכזב,
אבל החלטתי, להתעלם ממנו, רציתי ממש לברוח משם ולא לראות אותו,
"היי..” הוא אמר בשקט.
"היי.” אמרתי במהירות והשבתי את מבטי לעומר.
"בוא, בוא נצא מפה.” אמרתי לעומר והחזקתי את ידו, נעמדתי.
הוא קם אחרי ויצאנו ביחד מחוץ לבר הזה.
-=-
" מי זה היה?” שאל רוי את מיה במהירות.
"עומר..” היא אמרה...
"והוא?”
"מזה משנה, תפסיק כבר לרדוף אחריה עד שהיא מנסה לשכוח ממך, אתה לא מפסיק לרדוף אחריה!” היא אמרה לו בכעס.
" היא בכלל חושבת עלי?”
'אופס....' מיה חשבה, היא באמת לא היתה אמורה להגיד את זה.
באותו רגע רוי חשב שהוא אולי יצא אחריה החוצה, ואולי יצא לו מזה משהו.
הוא עזב, את המקום במהירות, ורץ החוצה.
-=-
"מה קרה איתו?” עומר שאל.
"עם מי?” מלמלתי.
"מה את חושבת שלא ראיתי?” אמר בגיחוח,
"היה איתו משהו?” הוא המשיך, כל מילה שיצאה ממננו היתה כל נחמדה ונכונה, שבאמת הרגשתי שאני יכולה לספר לו.
"אממ זה מסובך..”
"את יכולה לספר לי , רק עם את רוצה.”
"בסדר.”
סיפרתי לו הכל, הוא הקשיב, והסכים איתי על מה שעשיתי, ובאמת היה כל כך חמוד.
התיישבנו באיזה ספסל שם שהיה ליד הבר והמשכנו לדבר,
"אני מצטער אבל יש משהו ממש חשוב שאני חייב לעשות..”
"מה?” לחשתי.
הוא התקרב אלי והחזיק את ידי, ונשק לי נשיקה קטנה, וכל כך נעימה, שהבנתי לרגע, עברתי את זה.
-=-
רוי יצא בריצה מהבר, וחיפש, אותה חיפש את דני, התקווה שהיא עוד חושבת עליו, ואולי רוצה אותו, נתנה בו תקווה אפילו הכי קטנה, הוא התקרב ליד המסעדה, והסתכל
עד שהוא ראה, זוג מתנשק, וחייך ' הלוואי שככה נהייה' חשב, עד שהוא הסתכל טוב, והבין
שזאת היא, דני.
-=-
"מה את עושה?” משהו הפסיק את הנשיקה שלנו,
הסתובבתי, “רוי מה אתה עושה פה?”
"שניה עומר.” מלמלתי וקמתי לכיוון רוי.
הידיים שלו היו על ראשו, פרצופו המאוכזב/ עצוב, היה מרוח על פניו, הוא הלך הלוך וחזור במקומו, בנתיים עומר התרחק משם, רציתי לדבר עם רוי, לבד.
"רוי תרגע.” אמרתי. הוא לא הקשיב לי.
" רוי אני מבקשת ממך בבקשה.”
"אני לא מבין, היא אמרה לי,”
"מי? מה ?”
"מיה, היא אמרה שאת חושבת עלי.”
"רוי תבין זה לא ילך בנינו, זה כל כך לא ילך, עם היינו מתחילים אחרת אז אולי, אבל בנתיים זה לא ממש ילך.”
"תגידי לי תאמת, זה נכון.”
הורדתי את ראשי ומבטי למטה, לא ידעתי כל כך מה להיגב, החלטתי פשוט מאוד ללכת על האמת.
"כן רוי בסדר? כן, אני חושבת עליך, כל שניה כל דקה, כל רגע, בבקשה על תקשה עלי, אני לפחות מנסה לשכוח, להתגבר, ולא לחשוב עליך.
אתה בכל מקרה כל הזמן במחשבות שלי, ממלא אותן ומלווה אותי לכל מקום, אבל רוי...”
"מה?” הוא לחש.
" אני רוצה להמשיך הלאה.”
ראשו הורכן מטה, אני חושבת אפילו שראיתי דמעה יורדת, מעינו, הייתי בשוק שבגללי הוא.... בוכה.
"אני מצטער.”
התקרבתי אליו וחיבקתי אותו חיבוק חזק, הוא חיבק אותי בחזרה, ידיו הגדולות עטפו אותי, וראשו הונך על כתפי.
"את, לא צריכה להצטער, אני מצטער, אני אשם בהכל..
אוהב אותך"
הוא עזב אותי והלך.