| 5/2009
הבלוג נסגר.
ובכן,
מסתבר שלא אוכל לכתוב יותר בישרא.
הבלוג 'סגור' לביינתים, תודה לכל מי שקרא פה, תמך בי, ועזר.
.Little Mouse
| |
איזה לילה מסכן.
זה מצבי.
| |
Ana My Friend
הייתי צריכה לזכור שבסוף כל דבר טוב נגמר.
עכשיו אני לבד כרגיל, וזו רק רק שמחזיקה את עצמי. כלום לא מעניין
אותי, ואני יורדת בחזרה לבור שלי. אני אהרוס את עצמי
עד הסוף, בכל הכוח שנשאר בי.
הייתי צריכה להרוג את עצמי בלילה הזה, או לפחות לנסות. ג'וינט, והופה
התעוררתי למציאות שלי בחזרה.
אני עדיין אותה אחת ורק נראה מי שינסה לעצור אותי. אין לי יותר חשק
לחיים, או לכל מאמץ שיהיה לי טוב.
לקסעדין, חיה מצום לצום. מדיכאון לדיכאון. מהקאה, לריקנות בחזרה.
זה כ"כ מגיע לאחת כמוני.
אנה היא החברה היחידה שלי עכשיו, היא מה שנותר לי לחיות למענו.
| |
ציור
מלפני כמה דקות הוספתי ציור לפוסט, אשמח לשמוע דעה.
V
| |
הרגשה טובה
אני מרגישה מצוין.
לא יודעת למה, לא בא לי לחשוב למה. אפילו שדווקה עכשיו יש לי
כמה וכמה סיבות לאכזבה ושנאה, אני בהיי.
בא לי איזה חשק רציני לחדש את הפירס ביד, או סתם לתקוע שם
סיכת ביטחון..בפנימיה אני אבקש מהחתולה שתעשה לי את זה 
[נ.ב, החדר שלי מסריח מקיא, סיגריות, אלכוהול, ודברים מתים
מתחת למיטה.]
עריכה:
ביחד עם ההרגשה הטובה בא החשק לצייר,
והתמונה המקורית שממנה ציירתי :
| |
דברים לעשות || ציור שלי,
כרגע יש,
פירס באף
5 לובים אוזן ימין
4 לובים והליקס אוזן שמאל
חייבת לעשות,
טריפל בשפה התחתונה
טבור
משני צידי הטבור
גבה
עוד 5 לובים באוזן ימין
פיטמה
ואולי סמיילי.
חייבת כבר לקנות,
מגפיי פלטפורמה נורמליים מנוקס
גרביונים
אציטון [כמה שזה לא קשור אבל שיהיה]
טבעות
שרשראות
צמידים [?]
מסטיקים !! אה הא..
עגילים לאוזניים, יש לי יותר חורים מעגילים
לצבוע את השיער
לקנות סיכות וגומיות
לקנות איפור חדש
ובקיצור, להשיג כבר כסף איכשהו כדי לקנות
את כל השטויות האלא.
הציור שלי.
והתמונה המקורית :
| |
בלוג פרטי || תמונה
היום אני משיגה כסף, יום ראשון קונה לקסעדין.
שבת אעביר כרגיל. קפה, סיגריות, ואני מסודרת.
לא לגנוב. אני צילמתי.
(אה הא, להזכיר לעצמי - להתקלח. אני כבר מתחילה לעלות
עובש.)
וחזרתי לעדכן בבלוג הפרטי.
| |
בחזרה
הפעם אין לי דרכים לעזור לעצמי. אין לי סיבה מספיק מוחשית
בשביל להאמין שאני אצליח להמשיך הלאה.
אני שואבת טיפת כוחות מהאוויר, מהכלום, מהרגש שנותר איפשהו.
או אולי ממקום לא ידוע. ואין לי כח להאבק כל יום במה שחשבתי
שיעזור לי שיהיה לי טוב. כי לא, אהבה טובה אבל לא מעלימה הכל.
נמאס לי לא לאכול, נמאס לי לאכול.
נמאס לי להשקיע, נמאס לי לא להשקיע.
נמאס לי לא לעשות כלום. כי אין לי שום דבר לעשות עם עצמי.
וכמו שפחדתי שכבר יקרה, אני מדרדרת בחזרה לבור שלי. ואין לי
דרך להציל את עצמי..אין לי כח יותר.
וכשהמצב עומד על קצה הצוק, הכי קרוב שאפשר. מספיק מעידה
קטנטונת שתפיל למטה. ואכישהו, ככה החיים שלי נראים.
ואני תמיד נמצאת בקצה, לא משנה אם טוב לי או רע לי. אני מתחילה
לראות שאני במצב שלעולם לא אצא ממנו.
| |
אנה\מיה || ציור
כי שכחתי מה זה לאכול.
כי שכחתי תחושה כלשהי בבטן חוץ מכאב וריקנות.
כי החלטתי שככה זה צריך להיות.
לא שכחתי להקיא. כי את זה אני חיה כל יום ויום.
לא שכחתי את הכאבים בגוף, ולא אוכל לשכוח לרגע.
כי אני רוצה את זה.
כי אני מכריחה את עצמי לסבול.
כי לא אכפת לי יותר.
וכי ככה אני חיה. בתחילת היום כמו חדשה, אבל בסוף
חייבת לדעוך..
כי אני לא מצליחה להחזיק את עצמי על הרגליים.
כי זה קשה יותר משנדמה, הרבה יותר.
הולכת לי ברחוב, ריחות מסביב, אוכל בכל מקום. אבל
אני? מה אכפת לי בכלל? זרקתי את זה לעזאזל.
נועצת מבט במי שלוקח ליד, לועס, בולע, וממשיך בשלו.
וכרגיל, אני עם משהו לשתות ביד וסיגריה. אבל שותקת.
שיהיה.
את ל"ג בעומר אני אסכם בקצרה.
סיגריות, אלכוהול, נרגילה, שיעמום, צחוקים, כאבי בטן
והרבה הליכה.
בתכלס נהנתי, רק היה לי חבל שהוא לא איתי.
אה כן, נהיה משעמם. >
| |
חשק.
כשאני מרגישה שמנה.
אני מסתגרת.
אני בוכה.
אני מתגעגעת לתחושת הכאב.
אני רעה.
אני עצבנית.
אני שונאת, ואני מעיפה הכל ממני.
כשאני מרגישה רזה.
אני יכולה הכל.
יכולה להתבונן במראה.
אני שמחה.
אני קלה.
אני בורחת.
אני משתפרת.
אני מצליחה.
אני אוהבת.
אני מחייכת בסתר.
אני רוצה תחושה של חופש,
חיבוק. אהבה.
אני רוצה לברוח מכאן עם מי שאני אוהבת,
אני רוצה להעלם באושר.
אני רוצה להתמודד, לבעוט, לחיות, לשרוד.
להרגיש ולא לשכוח.
אני רוצה להפסיק להסתתר מאחורי הדמות
שכביכול אני.,
הפעם לא אוותר על החשק לחיות.
אני חייבת את זה לעצמי.
| |
לזכור.
איזה כיך להזכר.
המוזיקה מהדהדת בראש, איזה כיף להרגיש את זה.
להזכר בסמים.
להזכר בלילות.
להזכר באלכוהול.
להזכר בסקס.
להזכר בלבוש, סטייל, בולשיט.
להזכר ברחוב.
להזכר בו, בהם, בכולם.
להזכר במי שבא והלך.
להזכר ברעש ובשקט.
לזכור את ההרגשה, את העבר, לראות את ההווה ולחשוב
אולי על העתיד.
שיר אחר.
להזכר בריבים.
להזכר בכאב, בבכי, בריחה.
להזכר בבית באותה תקופה.
לזכור את הכבוד.
את היופי, והחופש. לא לשכוח.
אני זוכרת כל דבר קטנטן, כל מה שבא מתוך התת-תת מודע.
כמה טוב להרגיש מחדש, לדעת דברים
חדשים.
הכל נשמר אצלי, חלק בזיכרון ובלב, חלק במה שעכשיו.
| |
אני לא פוחדת ללכת בעולם הזה לבדי.
בבקשה תציל אותי. בבקשה תהיה פה לידי. תציל אותי מכל רגש שחונק
אותי, תרים אותי מהבורות האינסופיים שאני נופלת אליהם מחדש. תציל
אותי מהאדישות. בבקשה תציל אותי מעצמי.
לאיזה כיוון אני אמורה לפנות?
מבחוץ אני ילדונת, עם פוני וקוקיות. רזה, חמודה, אלימה, משעשעת,
מישהו להיות איתו. חברה טובה. מישהו שיעזור, מישהו לדבר איתו.
בשבילכם אני בנאדם 'מדהים'.
אבל אתם מפספסים את החלק הכואב. הילדה עם הצלקות על היידים
מפרק היד עד מעל הוורידים. זאת, שחולה בנפש. שלא אוכלת, שכבר
לא מסוגלת. ששותקת, שעוזבת, שבוכה, שמתעצבנת. ושנעלמת. כי
בזה אני הכי טובה. עם כל הדברים, שלא כתבתי אפילו עשירית מהם,
אני אותה אחת. כי מה שאני משקפת דרך כל זה, זה מראה משלי. זו
חברות טובה, זה להיות נחמדה אל כל מי שאני יכולה, למי שצריך גם
להיות אלימה. בשביל כל אחד, אפילו מי שאני לא יודעת את כמו, ברחוב,
אשב איתו לשיחה ואעזור לו. כי כזאת אני, ומה שאני מסתירה מפני
כולם, זה לא נקרא להיות "לא אני", כי ככה זה בדיוק מה שאני.
החיים ממשיכים, לפעמים כל שניה נראית כשעה. אך לפעמים הכל עובר
כ"כ מהר שאני לא מספיקה לעקוב אחר הדברים.
כל החברים, מי שאני אוהבת, המשפחה, כולם. הם בצד, אי אפשר להסתמך
על משהו לעד. ואני לא פוחדת ללכת בעולם הזה לבדי, אני לא פוחדת.
זאת אני בזכות עצמי, כמו כל בוקר. כמו כל לילה. כוס קפה לידי, סיגריה ביד.
במדרגות, אותה מוזיקה מתנגנת, אותו נוף מסביב. ואני צריכה להסתדר
לבד.
| |
שינוי
שינוי במצב רוח בבוקר צהריים ערב. נמאס לי מזה.
הדיכאון שאני לא רוצה יותר, זרקתי את זה לעזאזל.
השתנתי. ומאוד.
פתאום בבום שמתי לב לזה, ואני שמחה מהשינוי.
כל פעם אוספת קצת מפה וקצת משם, תמיד נשאר
אצלי מכל תקופה. ומה שאני מחליטה לרוב, נחרט
אצלי. אני שמחה על מה שיש לי, אני מסתדרת
עם זה. ועל מה יש לי להתלונן? אני רק רוצה אותך
בקרבתי. לא משנה איך, רק תהיה כאן. לידי.
הרגשה של חופש..כי אני תמיד חופשיה לבחירתי.
| |
בילבול
על מה אני מרגישה רע שוב? מה אני קורסת שוב.
אבל אולי ההרגשה שאני מרגישה כעת, לפי מה שהולך, כואבת
יותר ממקודם. פתאום אני מרגישה לבד, וחזק כפליים.
בגלל המצב הנוכחי שלא בא לי לפרט עליו.
גיליתי שאין חלב במקרר בשביל קפה קר וסיגריה ונפלתי לרצפה
בוכה.
אני מרגישה את הגוף שלי מתפרק, כואב וחלש. כבר לא אכפת לי,
לא מעניין עכשיו להרזות עוד. אבל לא הייתי מסוגלת לאכול, אני לא
מצליחה. אפילו עד כמה שאני רוצה.
רציתי לעזוב. התיק היה מוכן, הכסף. עמדתי בפתח הבית, עם דמעה
בעין. בלי להגיד שלום, לטרוק את הדלת. לפנות בוקר, מתחילה הזריחה,
אבל עצרתי את עצמי. כי לא אוכל להמשיך בלעדיו, כי רציתי להיות
קרובה אליו.
כרגע, אני מרגישה שהאפשרות עוד פתוחה, היא תמיד פתוחה לעזוב.
והאפשרות השניה, לפגוע בעצמי. יש לי הרבה דרכים, יש לי למה.
רגע, לאיפה נעלמה האפשרות שיהיה לי טוב, שאהיה עם מי שאוהב?.
ואני אפילו מרגישה שמרגע לרגע אני אוהבת אותו יותר..אבל, כבר
אין לי איך להמשיך את המשפט הזה. אני צריכה שינה טובה לראות
יותר טוב את המצב.
אוי רגע חזרתי לנקודת ההתחלה, אין חלב. הלך הסדר יום.
| |
.
אם הערות, תגובות מרגיזות, או הערות על המשקל שלי זה כל מה
שיש לכם להגיד, תחסכו ממני. פשוט אל תגיבו. זה המקום שלי, אני
רוצה לכתוב כאן מה שנוח לי. וגם הבלוג הפרטי שלי. אני מעדכנת
על מצבי, כשיש משהו חדש או סתם כי בא לי.
אז אני מבקשת, אם מה שאני כותבת לא לטעמכם, פשוט צאו מכאן.
| |
טוב לי, רע לי
כשאני מאושרת אני פשוט מאושרת. אין לי מילים לחפש.
כשרע לי, זה כבר מעבר לזה. יש תמיד לאיפה להמשיך,
זה תמיד מתפשט. זה תופס כל חלקיק קטנטן שנשאר
עוד חי, כשרע תמיד יש לי עוד ועוד מה להרוס. ככה, אני
מצליחה "לחיות". ככה, בדיכאון מהסוג שלי, אני מצליחה
להחזיק את עצמי. כשרע לי אני מרגישה בבית.
כשטוב לי, אני רוצה חופש שלעולם לא יהיה לי. אני צריכה
להשקיע את כל כולי בלהחזיק את המצב כמו שהוא,
אני צריכה בעצם להתחיל לעשות משהו עם עצמי. כשרע
לי, מה אכפת לי בכלל. תעיפו אותי למוסד, תכניסו אותי
לאשפוז על אנורקסיה, תדברו תנסו תעשו הכל זה בחיים
לא יעזור לכם. כי אני נשארת במצב שלי, עם עצמי. ולבד.
כשטוב לי, אני אלחם איתכם, אעבוד על להסתיר, להחביא
הכל, וארצה להישאר פה. במאורה הקטנה שלי עם
אהבתי. אבל ככה, בעצם, רע לי. בסוף שני המצבים מגיעים
לאחד.
וקשה לי לכתוב את זה למרות שזה נכון, כי באמת שטוב
לי איתו, לאהוב אותו, להרגיש אותו שלי. אבל לא חסר בולשיט
מסביב. ולא אוכל להיות סדיר בלימודים, בטח ובטח שלא
לאכול כמו בנאדם. ולא קרוב לזה. לא אוכל להפסיק לעשן,
להפסיק לשתות. לא אפסיק לפגוע בעצמי, אבל..איף. תבינו,
שבדרך שלי טוב לי.
שוב פעם נכשלתי, ואיכזבתי את עצמי. בפעם השניה שעוד
כואבת מהראשונה. זה קשה, כ"כ קשה. והרבה יותר ממה
שזה נראה.
אך עם כל רגש שעולה, וכל מחשבה שכזו.
אני אומרת לעצמי, די. מחר אני כבר אתאפס על עצמי. אהיה
איתו, אקווה שאצליח להיכנס לכל השיעורים, אלבש את המכנס
השחור ואראה שאולי העליה לא כזאת נוראית. אתאפס אחרי
החופש הזה.
"וואי מגניב קוראים לך טדי, כאילו מה אתה דובי כזה?"
-"כן..חח"
לפעמים טוב לי על הדברים הקטנים.
ציפורניים, שיער, סיגריה, דברים חדשים, ציור, מוזיקה, חיוך קטן,
תמונה.
לפעמים טוב לי על הדברים הגדולים.
אהבה, רזון, הצלחה.
די ילדה, תתעוררי. המאמץ לטוב, יש לו תוצאה. וזה שווה אחרי זה
את הגאווה, את הרגש, את החיוך. אני אצליח במה שארצה.
2:37 ואני התעוררתי.
איזו הרגשה טובה, כמה ישנתי.
| |
התרסקות ושיחרור
שכחתי מי אני.
איך העזתי לעשות את זה לעצמי?
איך לעזאזל העזתי?!.
התרסקות.
לא מתכוונת לצאת מהבית לפחות, לפחות
ל4 ימים הקרובים. עונש, כי זה מגיע לי.
תעזבו אותי בשקט, לא אעיז עכשיו לראות
אף אחד, לא אזוז מהמקום שלי עד שזה
יעבור.
שום קפה יותר, שום ביס פה ושם. מים מים
מים מים וסיגריות. אני אקרע את עצמי בספורט
אקרע את עצמי בכאב ושנאה. כי זה מגיע לי.
אוקי. זהו.
אני בסדר, אני בסדר. נרגעתי. לא יודעת ובאיזה
מובן בדיוק אבל עשה לי ממש טוב על הלב לדבר
איתה. אפילו שזו לא שיחה עמוקה, זה שיחרר
לי מקום כלשהו בלב. זה הזכיר לי טוב טוב כמה
שאני אוהבת אותו, שלמען האמת, אני בסדר.
הרבה יותר טוב..
הבטן ירדה, עליתי על המשקל בלי בגדים, 45.
אין עליה. אפילו נזכרתי פתאום בהיקפים, מדדתי,
וירדתי 4 ס"מ בירכיים [45 ס"מ] וביידים 19 ס"מ,
לא מדדתי את השאר. אבל אני רואה ומרגישה
שיפור.
הא..אוקי. שקט. אני בסדר.
| |
מוות
יוצא לי בתקופה האחרונה לחשוב הרבה על מי שיקר לי
ומת.
אלכסיי, היקר לי כ"כ. מצאו אותך זרוק על הרצפה עם
מזרק ריק לידך.
אליאורה, בת דודתי. אנורקסית במצב אנוש, את קפצת
מעזריאלי.
אני זוכרת את אותו לילה שדיברנו והוא אמר לי שהוא
הולך להתאבד, להזריק לעצמו מנת יתר. הוא לא ידע
אז שאני אוהבת אותו, הוא אפילו לא שיער את זה לעצמו.
הסתובבתי בחדר בלי מנוחה, בכיתי, חשבתי, נרגעתי,
ושוב.
אני לא נפרדת מהמחשבה, מה אעשה אם יקרה לו
משהו. מי שאני הכי אוהבת בכל העולם כולו.
אני חושבת מה יקרה מסביבי אם אחותי המדהימה
תתאבד, או תמות בדרך אחרת.
מה יקרה אם אחד ההורים ימות באיזה דרך שהיא.
אם איזה משהו אחר יקרה..
כל הזמן מחפשת סיבה לבכות, סיבה לכאוב, ופתאום
מתעוררת ושמה לב שהכל בסדר מסביב. אולי המחשבה
שאם אי פעם אתאבד, זה יהיה רק בשביל להכאיב
לכולם. חושבת על כך ומחייכת.
מספיק. הגיע הזמן להתעורר ולקום על הרגליים. יש
לי סיבות למה ואיך. עכשיו, כן.
ביינתים הדברים מסתדרים. יש איזשהו חשק לחיות
ולעשות.
אני נחנקת
אני בוכה, אני רוצה
אני חושבת
או שאני מוציאה בכעס, או שאני שותקת
דברים שאני רוצה להוציא לאנשהו
אבל אפילו את לא יודעת איך, מאיפה, מה
בלאגן גדול שאני מניחה לו בשקט
שישאר שם, רק שיניח לי
לא אדבר, אך לא אשתוק
אביע את עצמי אבל אשאר סגורה, כי זאת
אני.
הכל מכל מקום בכל דרך ואין מה להגדיר
אין מה להסביר
וכל הזמן משתנה ונוסף שאני לא עומדת בקצב
או שאולי כן, ואני לא מודעת לזה
אני לא מבולבלת
אני רק חושבת.
תנו לי רגע לעצור את הזמן ולהסתכל לשמיים השחורים
תנו לי לעצום עיינים
תניחו לי קצת.
רוח של סתיו קלילה ונעימה
רק טוב, רק רע
איף. אני אוהבת אותו.
איזה כיף לחזור למוזיקה הישנה. איזה כיף להרגיש
שיחרור,
איזה כיף להיות מאושרת.
| |
תמונה..
וואו, כמה זמן לא ישבתי ככה בכיף בבית קפה.
אבל התאכזבתי היום לגמרי. מסתבר שמחר יש יום הורים, ואני לא אמורה לבוא. איף..אני לא אראה אותו?.
| |
תמונה, והצבע בשיער.
בוקר.
כבר הזכרתי שצבעתי את השיער לסגול, עברתי שוב בהברה
ויצא ג'ינג'י? 
אה הא.
אני עייפה נורא.
נראה לי אני מפתחת לי איזו מחלה. אולי שפעת או משהו..
אין לי כרגע משהו חשוב לעדכן עליו. תנו לי איזה יום-יומיים
להתאפס על עצמי בחזרה.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
