אנשים שחושבים פחות- סובלים פחות.

רוב בני האדם לוקחים את החיים ואת המוות כמשהו ברור מאליו.

אתה נולד. למה? לא השקעת בזה מחשבה, נולד וזהו. חי חי חי חי חי, עושה מה שמקובל חברתית לעשות, מנסה לא לצאת מהקווים, ואז מתישהו מת מזקנה או מחלה או תאונה או כל דבר אחר שהוא לא בשליטתך.

what a BORE

אבל למה? למה למה למה? כמו הילד המצוייר מהפרסומת של כללית. למה?

ולאף אחד בעולם אין תשובה.

7 מיליון אנשים נמצאים במדינה הכי קטנה בעולם עם הכי הרבה בעיות. ואני אפילו די נהניתי מהאזעקות.

ביבי עיצבן אותי בטירוף, אני לא רוצה בכלל להתחיל עם זה. אבל האזעקות והנפילות והריצות והשיחות["כולם בסדר?? נפל קרוב?!"]...זה היה די נחמד.

ברור שאני אומרת את זה כי אני לא מכירה אף אחד שנפגע ואם חס וחלילה מישהו קרוב אליי היה נפגע, כנראה שלא הייתי נהנית מזה בכלל.

אבל כרגע...זה היה ממש שיא השנה.

בין לצבוע את השיער כל חודש בצבע אחר[אגב, הזמנתי באיביי שחור וסגול] ולהשמין ולרזות כי לשמור על אותו המשקל זה לחלשים, החיים הנורמליים די משעממים אותי. עד טירוף, האמת.

ואני לא יכולה לשמור על קשר עם אנשים, פשוט לא יכולה. ניסיתי שוב ושוב במשך שנים, עם עשרות אנשים, גם הכי קרובים...וזה לא הולך.

יש את הבודדים שאיכשהו מצליחים לא להימאס עליי וגם זה מרחוק[פייסבוק, פלאפון, ומפגש שנתי חח].

עכשיו הפסקת אש מטומטמת ועכשיו הכל שוב meh

שקט מדי. נכון השקט הזה שכל כך שקט ששומעים את המחוגים של השעון כאילו הם בתוך הראש שלך? אז כזה. ובגלל זה אין לי שעונים בחדר.

טיק טוק פאדאפאקרס

[חח איזה קשוחה אני ניראית פה. התאמצתי הרבה בשביל להיראות כזאת קשוחה. פעם זה היה הפרצוף הקבוע שלי ועכשיו אני פאקינג נמושה, מחייכת לעוברים ושבים, עוד שנייה פוצחת בריקוד]

קיין, עידכנתי ;]