טעיתי, ואני מודעת לזה שאני אשלם על זה תכלס.

אני באמת מבינה את הכעסים שלך עליי, באמת שזה מוצדק.

ובאותו רגע שרק ראיתי את מה שאמרת, הבנתי כמה אני מטומטמת..

שבכל זאת היה עוד אחד, ומאותה שניה הבנתי לגמרי שכבר החלטתי, פשוט פחדתי להודות בזה.

אני רוצה אותך, אני רוצה להיות איתך, אני אוהבת אותך.

אם רק היית יכול לדעת כמה אני אוהבת אותך, כמה אני רוצה שתבין שאני מצטערת..

כמה אני באמת מצטערת, היית פשוט קולט.

שאני לא מוכנה לוותר עליך

עם כמה שאתה צודק וכועס.

אני עדיין לא מוכנה לעזוב את העניין איתך, למה?

כי אני רוצה להוכיח לך שמגיע לי שתסלח לי, למרות שאפילו אני לא מאמינה בזה כ"כ..

לסיום הפוסט החסר תכלית הזה שבעצם נועד לומר שאני מצטערת

אתם רואים את זה שבתמונה פה?

זה הבנאדם השני שסיפרתי לכם עליו.

זה אמיתי, ואני אוהבת אותו.