שלום קוראים וקוראות
אז... איך להתחיל?
שמי דנה, אני בת 16.5, אוהבת תיאטרון, ציור, כתיבה, ושילוב של שלושתם.
זהו בלוג הקומיקס הראשון שלי, ובכלל - הקומיקס הראשון שהצלחתי לסיים לגמרי.
קוראים לו "מארלי וחיות אחרות" וכבר מגיל עשר הוא מסתובב אצלי בראש. ניסיתי לכתוב אותו בילדותי כמה פעמים,
ובאותן גרסאות מארלי הייתה בת 8, אך באותה תקופה התחלתי כמה פרקים ולא סיימתי אף אחד מהם - מעצלנות כנראה.
לפני כמה חודשים נזכרתי בה והתחלתי לצייר פרק שבו כבר הגדלתי את גילה ל-14, רק שלא ממש היה לי כוח להתחיל
פרק ראשון שמסביר מי היא ומה היא... אז התחלתי מהאמצע, ישר בתוך האקשן - פרק 22 (ואני מודה שגם רציתי לעשות רושם
של סדרת קומיקס מקצועית עמוסה בפרקים :-).
הראיתי אותו לכמה אנשים שאני מכירה וכולם עודדו אותי להמשיך, אך שוב זנחתי אותו איכשהו. נגמרה לי ההשראה, וגם
עלו בי שאלות מה קרה לפני פרק 22, ואיך זה ישפיע על הפרקים הבאים, ומה עוד לא קרה - הסתבכתי בקיצור.
אך ציפור אחת, שאת דעותיה אני מעריכה מאוד מאוד, המשיכה ללחוש לי שוב ושוב להמשיך את הקומיקס
ונתנה לי את הרעיון לפתוח לו בלוג. רק בזכותה התחלתי לצייר את הפרק הראשון של מארלי (כן כן, פרק ראשון, שאולי לא נותן רושם של סדרת קומיקס ותיקה אבל פותח התחלה חדשה).
את הקומיקס אני מציירת ביד עם עט, מתעצלת להתחיל עם עיפרון ואז לעבור עליו מאוחר יותר. איכשהו התרגלתי לצייר בלי מחיקות בכלל.
התוצאה היא 18 עמודים, שאת כולם צבעתי בעמל רב עם טושים וצבעי עיפרון (וקצת פוטושופ מאוחר יותר). והפעם לא התעצלתי, ראיתי מול עיני את המטרה: להעלות את הקומיקס לבלוג, לסחוף מעריצים, בובות מארלי, מדבקות למחברת של מארלי, פסטיבל מארלי השנתי (סליחה, קצת נסחפתי).
אז הנה, הפרק הראשון כאן. אל תיבהלו מזה שזה 18 עמודים - הקריאה עוברת מהר. (אגב, 18 זה מספר המזל שלי. סתם, שתדעו.)
ואני מקדישה אותו ללחשנית (הציפור ממקודם, זוכרים?) שבזכותה הקומיקס הגיע עד הלום.
תיהנו,
דנלונת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
