כי סך הכל, מה אני באמת רוצה? 

את הניצוצות הורודים-צהובים-כתומים האלו, שזוהרים בחושך ומתנפצים כמו צבעי גואש על שנינו. ניתזים במחול של צבעים מסנוורים וגיצים סמיכים ונוזליים.

את המגע של שני עצמים חמים ואת השיערות שסומרות לי על העורף. אני רוצה להרגיש שוב את המגע של השפתיים מתנגשות בפעולה שהיא בעצם כל כך פיזית ופשוטה וקטנה אבל משתמע ממנה כל כך הרבה. אני רוצה שוב פעם את המבטים האלו שרואים רק את ההשתקפות של החצי השני שם.

אני רוצה התשוקה ואת הכמיהה הבלתי נפסקת. אני רוצה להרגיש שוב כאילו אני מספיק טוב כדי שמישהי תרצה אותי, שמישהי תסכים, לפחות לטיפה, לשתף אותי בבועה המנטלית שלה של הדברים שהיא אוהבת, הדברים שהיא רוצה, הדברים שעושים לה טוב על הלב.

אני רוצה את האור המתכהה ומתבהר ומשתנה ונצבע בכל גווני הספקטרום האפשריים. אני רוצה שהיהלומים יזרחו ושהאהבה תשתקף בהם כמו שהירח משתקף בים, בהרמוניה טבעית ומושלמת, כתגובה קוסמית.

סעמק, אני מתגעגע לימים שהרגשתי נאהב. אני צריך מישהי. זה היה יותר מדי זמן בלי מישהי להתרפק עליה. ודווקא עכשיו? סעמק.

לו רק הייתי ערפד, מה? יש מלא בחורות שבקטע של fangbanging. סתם נו, ראיתי יותר מדי טרו בלאד.

ללילה אמת משלו...

ובקריאה שנייה אני מגלה ששום דבר פה לא הופשט בשום רמה שהיא. זה צלול כיין וישיר ככידון משתלח. אני צריך לעבוד על הכתיבה האמנותית שלי.