-קולט שעבר המון זמן מרשומת ה"עכשיו אני" הקודמת (חודש!)

-מרגיש רע עם עצמי. פעם ראשונה בחיי הייתי צריך לעשות דבר כזה ואני מרגיש נורא רע עם עצמי למרות שזה משהו שהיה חייב להיעשות. אני לא אוהב לגרום לאנשים להרגיש רע, ולו במידה הקטנה ביותר. אוף, זה נוראי שסף הרחמים שלי כזה נמוך. אבל די, היא ברייה כזאת חמודה וטובה, אני מרגיש רע עם מה שעשיתי. אבל זה היה הכרחי. ועדיין. ):

-מותש. ממש מותש. כאילו, מאוד. ביליתי עם חברים בנעימים עד שקיבלתי טלפון מעמית לעבודה שביקש שאני אחליף אותו משש וחצי עד הסגירה בשמונה-שמונה וחצי. נשארתי שם עד תשע ומשהו והייתי פעם ראשונה במשמרת רק עם עוד בן אדם אחד, ולא סיימתי את החפיפה שלי והיה המון עומס ובקושי עמדתי על הרגליים ונשבר לי הגב מלהרים ארגזים של 11 טון. 

-מכור לאדל.

-בין היתר מכור גם לאלבום של סלאש (Slash, גיטריסט גאנז אנד רוזס לשעבר). באמת שיש שם כמה פנינים מוזיקליות, כמו השיר של פרגי, של אדם לבין (Gotten, די מוכר) ובמיוחד של כריס קורנל. בחייאת, אם הייתי עובר צד זה היה בשביל קורנל.

-מתמלא בעקיצות מרגע לרגע. ארורים היתושים האלו.

-מרגיש רע עם עצמי כל פעם שאני נזכר בסעיף השני פה.

-מקווה שבאמת הכל לטובה, ואולי מכאן העניינים ישתפרו. ואפילו אפשר לתת לעצמי טפיחה דמיונית על השכם על זה שפעם ראשונה נעמדתי במצב כזה והתמודדתי איתו. ~טפיחה עצמית~

-מקווה שמפה השנה הזאת רק תשתפר. כי מגיע לי לדעתי. באמת. התבגרתי, אני שמח. 

רגשות מעורבים. שיהיה לכולם לילה מדהים. אני מקווה שהאשמה לא תכרסם בי מבפנים עד שתוכל את כל הבפנוכו שלי ואז תישאר רק קליפה.

אה כן, והדייט מהרשומה הקודמת נדחה למתישהו שבוע הבא. לימודים וזה (ושוב הלימודים הורסים לי את חיי האהבה. רבאק).

וסיימתי לכתוב כמעט חצי מפרק הפתיחה של הרומן to be שלי. יצא מגניב.

עריכה(28/5,21:50): בואו נגיד שמדורת הל"ג בעומר המאוחרת (בגרות במתמטיקה וזה) עלתה מעל ומעבר לציפיות. ומצאתי את עצמי בסיטואציה שבחיים, בחיים לא חשבתי שאמצא את עצמי בה. ומצד אחד אני מרגיש מוחמא בטירוף ומצד שני יש לי בחירה קשה לעשות, אם בכלל. ומי יודע, אולי אם אני אחכה זה רק ייהרס.