הֶיה טוב,

היה רגוע.

תשמור עליי שלם שאני לא אתפרק לרסיסים.

אתמול היה דומה מדי לשאר הלילות שהיו לי בחודשים האחרונים. וזה נוראי. אני מאבד את עצמי לטיפה המרה, משליך את כל הבעיות שלי על זה. אומר שאני אצליח להתמודד עם זה הרבה יותר טוב כשאני שיכור ואז אני הולך והורס את זה בזמן שחיוך ענק מרוח לי על הפרצוף. ואני יושב ושותה חצי בקבוק ערק עם עוד בחורה שעד לא מזמן רציתי נורא שנחזור. ואז התנשקנו לפני כמה לילות אחרי שהיא אמרה לי שהיא רוצה אותו דבר. וזה היה כי שנינו היה שיכורים, ואז אמרתי לה שאני בעצם לא רוצה. וזה כי הייתי שיכור, אבל זה לא היה שקר מוחלט. ואז היא הגיעה גם אתמול, ושוב, התחיל ריקוד ההתגרויות, ואני שואל את עצמי איך להתמודד איתה. הפרסונה הזו שנוצרה סביבה, סביב מונה המיתולוגית שלי וגלימת הקסמים שלה, שאני רוצה אותה אבל לא רוצה, שכל פעם שהיא מתרחקת מהישג ידי אני רק כמה אליה יותר ואני שוקע בדיכאון על כך שהיא לא שלי, וברגע שהיא מתקרבת אני דוחה אותה, אני מוותר, נמאס לי. ובשום שלב אני לא מפוכח. כבר שבוע בערך שאני שותה בצורה כמעט יומית, מעשן עד שאני מרגיש את הריאות שלי צורבות ואת הבחילה רותחת בתוכי, אם היא בכלל יכולה לרתוח. אבל היא שם, אז מה זה משנה. זה מגעיל אותי, אבל אני אוהב את זה. אני אוהב לנשוף את מסך העשן ולבודד את עצמי. אני מרגיש כאילו אני שוקע לתוך שגרה שתלויה בהתמכרויות שלי. בקפאין, בנרגילה, בסיגריות, באלכוהול, באדרנלין, בהתעללות, בהתאהבות, בשנאה. אין לי מושג. אני פשוט אדם כזה שמתמכר. ואתמול התמכרתי לטנגו של התעללות והלכתי צעד אחד רחוק מדי וניפצתי את הלב שלה קצת יותר מדי אולי. ועשיתי את זה עם חיוך רחב, כמו רוצח סדרתי קר רוח בסרט אימה עם שחקנים שלא יודעים לדמות הבעות אחרות. 

אני מרגיש שאני מאבד את הצלם הטוב שהיה לי פעם. תמיד ראיתי את עצמי בתור אדם טוב עם רף מוסר גבוה. אני חבר'מן כזה. ואני לא כוס התה של כל אחד אבל אנשים בדרך כלל אוהבים אותי. אני מניח שכל אחד רואה את עצמו בתור בן אדם טוב ומוסרי, בשורה התחתונה, כי טוב ומוסרי אלו דברים שאף אם מושפעים מהחברה אתה קובע בעצמך, אלה דברים נזילים ומטאפוריים ובסופו של דבר אתה מעצב אותם כראות נפשך. כל אחד מוסרי בעיניו. אני מניח. אני לא יודע, בחיים לא התמודדתי עם השאלה הזאת. וזה לא מעניין אותי יותר מדי, האמת. אני פשוט לא מבין איך קרה שנהייתי מעין זומבי של צחוקים והתהוללויות שכלום לא הולך לו בחיים ואין לו שום דבר אמיתי חוץ מחברים ומהציפייה שנפגשים בערב להטביע את עצמנו באלכוהול ועשן מחניק.

היי אוקטובר, אני מבקש שנית,

היה טוב,

היה רגוע,

תשמור עליי שלם שאני לא אתפרק לרסיסים. 

יש לי אוזניות שמחוברות למחשב ואיתן אני שומע מוזיקה. בדרך כלל מתי ששום דבר לא מתנגן אז יש מעין צפצוף מעצבן וארוך כזה שמטריף לי את השכל, אז אני שומע מוזיקה נונסטופ כדי לא לשמוע אותו. היום כל מה שאני שומע זה אותו. סתם ככה.