אוקטובר הוא כמו בלון הליום שצף ברקיע האינסופי. לפעמים העננים מתפזרים והוא ראה תחתיו אוקיינוס גדול ומאיים ואז הוא רק רוצה להמשיך לצוף ברקיע האינסופי. לפעמים יש שם יבשה עם בתים ומטוסים והרבה אנשים והרבה עצים שבקושי רואים את היער, ואז הוא מהסס. הוא רוצה לרדת למטה אבל עובר קצת יותר מדי זמן והעננים מתקבצים מחדש ואוקטובר ממשיך לרחף כי הוא מפחד לעבור דרכם, למרות שהוא יודע שהם לא יותר מסתם אוויר. 

אוקטובר מדלג בשמיים על עננים ומפחד מהאוקיינוס. הוא אוהב את היבשה אבל זה רחוק מדי בשביל לקפוץ. אז הוא בשמיים, כי כרגע הם שלו.

עריכה (10/11,18:56): 

חזרתי ללמוד אמנות ואני נהנה מזה כל כך, לא מבין למה פרשתי מהשיעור המדהים הזה. אווירה כזו כייפית והאפשרות להשתמש בכל חומר ואמצעי שעולה על דעתי כדי ליצור. היום סיימתי לצייר ינשוף על עץ והתחלתי זרועות תמנון אבסטרקטיות מצבעי מים. זה תרפיה לגמרי ואני לא רוצה להתחיל לחשוב על מה אני אעשה עבודת גמר כי אין לי רעיון.

היום מסיבה. במועדון ולא ביער/טבע כמו שאני אוהב. בחיים לא הייתי במסיבה במועדון. רק בטבע. 

לא יודע אם אני אהנה, תכלס לא באמת אכפת לי.

רק תשקו אותי, תשקו אותי, תשקו אותי ואני אשמח.

תשקו אותי.

this time she found a little bottle on it, (`which certainly was not here before,' said Alice,) and round the neck of the bottle was a paper label, with the words `DRINK ME' beautifully printed on it in large letters.

היא גם אבודה, האליס הזאת. קצת כמוני. אחח, Bon Iver מעולה.