אתם יודעים, אני קורא עכשיו שוב פעם את "כמה טוב להיות פרח קיר" אחרי שהשאלתי אותו לא מזמן לידידה קרובה שלי ואני עדיין מאוד נהנה ממנו. הוא נהדר במלוא מובן המילה, למרות שאמרתי לידידה שלי שבמובן מסוים הוא פורנוגרפיה של רגשות. כולם שם בוכים כל הזמן והכל אמוציונאלי אבל בצורה מסוימת אתה מבין כל בכי ורוצה לבכות בעצמך. זה באמת ספר נפלא.

אחרי שסיימתי לקרוא אותו בפעם הראשונה התחלתי לקרוא אותו שוב פעם, והחלטתי לסמן את כל המשפטים והפסקאות האהובים עליי בעיפרון, אבל הפסקתי לקראת מחצית הספר כי לא היה לי כוח. התחלתי לקרוא אותו שוב, כאמור, אתמול. אני כבר ממש לקראת הסוף ואני מוצא את עצמי מגלה משפטים מסומנים בעפרון שלא זכור לי שסימנתי. וזה נורא כיף לגלות ככה, שהידידה הקרובה שלי מחזירה לי באותו המטבע. והיה בזה משהו מרגש, כי אני יודע שהספר הזה צבט לה מאוד בלב והיא אפילו אמרה לי שהוא עשה לה טוב בנשמה. ועשה לי טוב בנשמה לראות את המשפטים שהיא סימנה, כי אני יודע כמה הוא חשוב לה.

צ'ארלי, הדמות הראשית אמר שהוא לא מבין למה אנשים נותנים למישהו ספר או אלבום כדי שהוא יספר לכולם שהם נתנו להם אותו, כשהוא נותן למישהו משהו כל מה שהוא מקווה לו זה שהוא יאהב אותו. ואני מבין את זה נורא, במיוחד בגלל שהיא עשתה דבר נורא טיפשי אחרי שהיא קראה את הספר הזה וכשראיתי אותה והייתי קצת מסטול תפסתי אותה חזק בכפתיים ואמרתי לה "אנחנו מקבלים את האהבה שאנחנו חושבים שמגיעה לנו", וזה נשמע נורא קיטשי ומוגזם אבל מעבר לזה שהאישונים שלי היו מורחבים מהסאטלה אני בטוח שהיא הבינה. ואני שמח שאמרתי לה את זה, אפילו שזה לא שינה כלום. כי אני יודע שהיא יודעת שזה נכון, ואולי, באיזשהו מקום, בזכות הספר היא תדע להתמודד עם מה שיבוא.

חוץ מזה, אני מרגיש שהתקופה הזאת בסימן נסיקה. סיימתי עם בית הספר אחת ולתמיד וזה עושה לי טוב על הלב בתקופה הזאת. אני יודע שכשאכנס למסגרת הלוחצת הבאה תגדל בי הכמיהה לשוב אל הימים השמשיים במדשאות בקמפוס התיכון שלי, בישיבה עם חברים תחת צל עצי התפוז. אבל עכשיו זה מרגיש נכון, סוף סוף להשתחרר. אני כבר לא מדבר עם חברים שלי כל כך, בטח שלא עם החברים הרגילים שלי, אבל אני יודע שזו רק תקופה ושעוד שבוע הכל יחזור להיות כמו שהוא היה ודווקא בזה יש מן הנחמה, כשאני לא מרגיש צורך להרים את הטלפון וכיף לי להשאר ספון בחדר, במזגן, לראות את הסדרות שאני אוהב ולקרוא את הספרים שאני אוהב ולהאזין למוזיקה שאני אוהב ולישון כמה שאני אוהב. ככה חופש צריך להיות, מבחינתי, מעולם לא הייתי אדם של חברה ועומס.

אתמול הייתי במופע ההשקה של האלבום של נינט בבארבי והיה מאוד כיף. הבחורה הזאת תותחית והיא נראיתה כמו ערפד ונתנה הופעה מצוינת. כשהיא זימנה את רונה קינן לבמה התרגשתי כי גם אותה אני אוהב מאוד ובאי הידיעה היה קסם מבורך וזה הרגיש כאילו אני במקום הנכון בין האנשים הנכונים. ואז היא נתנה פינאלה מטורפת עם Find My Love וקפצה ונפלה והתנהגה כאילו היא על קוק ובחיי שאז, שהייתי ממש מתחתיה ורק ייחלתי שהיא לא תיפול אהבתי אותה יותר מתמיד. 

וזהו, יש עכשיו שיר שאני מאוד אוהב. והכירה לי אותו הזאתי שנתתי לה את פרח קיר, ובקריאה השנייה שמתי לב שהוא מופיע גם בספר. הכל מתחבר, תמיד תמיד, וזה משהו שגיליתי רק לאחרונה.

Well, I've been afraid of changing 
'Cause I've built my life around you 
But time makes you bolder 
Children get older 
I'm getting older too