אני מאשים את המקום הזה שנקבע בקודקודה של גבעה
כמו דובדבן על קצפת נאדרת מול עננים
עם גגות רעפים אדומים וקירות לבנים
וצמחים מטפסים
על שכלא אותי בכלוב של ויסטריה ובוגונוויליה
ולא נתן לי להשתחרר
אני מאשים אותך על זה שגדלת אחרת אבל עדיין
החזקת בי חזק מדי כי בתור ילדה לא לימדו אותך
שלפעמים צריך לשחרר
כי בלון הליום שלא נוגע באטמוספירה
אף פעם לא יתפוצץ
ועכשיו את נוטרת
ואני תמיד כלוא
אני מאשים אותך בזה שפתחת בי סכר
אי שם לפני שנים ראית משהו חדש וכמו הלהבה שאת
פשוט באת ולקחת אותו
לא נתת לי שהות או
רגע להתמהמה
אני מאשים את כולכם שצררתם אותי
שהספדתם אותי בטרם עת
עם תבנית שהכנתם זה מכבר
הוא היה כזה וכזה
אבל אני עודני אני
ואני שם זין על מי שאתם.
ואני מאשים, אני מאשים
ויש לי זכות כזאת
וזה לא אומר שאני שונא זה רק אומר
שאני רוצה
יותר
סליחה
מגיע לי יותר.