מוציאה פילטר רך, מוציאה נייר גלגול, שולפת חתיכה קטנה של טבק, מכניסה אל תוך הנייר מגלגלת, מלקקת. 

יופי. יש סיגריה.

מציתה אותה. שואפת אותה עמוק.

הראש בבלגן, חייבים להעסיק את השפתיים.

אני הולכת להוציא פה את כל האישה שבי, עם הצהרה ראשונית בשביל עצמי שזה לא נורא להיות מאוד אישה לפעמים,

וזה מותר. 

ונמאס לי לעצור כל מחשבה טיפה נואשת ולנסות לשלוט בכל המחשבות שעוברות לי בראש.

אז הנה. בואו נשפוך את תכולת המוח שלי באותיות קטנות, בואו נוציא הכל ביחד בצורת מחשבות מבולגנות.

אני רוצה שתרצה לדבר איתי, אני צריכה שתצטרך אותי.

מנסה להעסיק את הראש בכל דבר חוץ ממך, והיה כבר סרט, וציור, וחיפוש עבודה וחישוב כלכלי חודשי.

אתה עדיין בראש שלי, הרקע מאחוריי כל מחשבה, איך אני אספר לך איך ציירתי ואיך חיפשתי עבודה ואיך לא הצלחתי לחשב כלכלית כלום בכלל.

אני עושה הכל כדי לא לחשוב עליך ובזמן שאני מנסה לא לחשוב עליך אני רק חושבת עליך. אה.

אנחנו בשלב הזה שכל הודעה מרטיטה לי את הבפנים של הבטן וכל מגע שלך גורם לי לרעוד ואני רוצה עוד! אני רוצה עוד הרבה ממך.

אז אני יודעת שאני יכולה לכתוב חצי מילה וללחוץ "שלח" אבל אני פשוט כל כך רוצה לקבל את האישור הקטן הזה שאתה איתי בסירת הצלה הקטנה הזאת. 

ושגם אתה מחפש אותי בעיניים.

אני לא רוצה לרדוף כי אני מאמינה עד עמקי נשמתי שכשרודפים אחריי משהו הוא פשוט בורח, וכשרוצים מקבלים.

אז אני מנסה לשכנע את המוח פשוט לרצות ולא לרדוף.

מגלגלת עוד סיגריה.

שמה עוד שיר שיתנגן לי פה ברקע.

בוא נסדר את הראש רגע,

אני אשמח אם תדבר איתי, אני אשמח להעביר לך עוד כמה אצבעות על הגוף.

אבל אני לא צריכה את זה. כי אני יודעת להסתדר בלעדייך טוב, אפילו מצויין.

אז אם תרצה אותי היום ואפילו מחר נהיה במצב מצויין.

ואם לא.

נו, אני מכירה את החיים גם בלעדייך.

שאיפה אחרונה מהסיגריה,

מועכת אותה במאפרה.

נושמת עם חצי חיוך.

הכל בסדר.

הכל יותר מבסדר גם.