מתחת לשמיים

נחמן,

מ7 בבוקר מתקשרים אליי, אומרים שנהרגת.

נחמן,

כולנו נפגשים, בלעדייך. מדברים עלייך, בוכים עלייך.

נחמן,

אני מחזיקה זר פרחים. זר שאני הולכת לשים על הקבר שלך. עלייך.

נחמן,

כולם מספידים אותך, מדברים על החיוך שלך. למה? למה מספידים אותך? איפה אתה? תחזור.

נחמן,

אנחנו עומדים סביבך, יש עלייך אדמה ומלא פרחים. ואתה לא קם. אתה לא קם בקריצה ובחיוך, אתה לא צוחק. אתה לא זז.

נחמן,

כבר יומיים הבדיחה הזאת נמשכת. תקום כבר.

נחמן,

אנחנו מספרים עלייך להורים, מראים תמונות מטיולים, קום. קום כבר.

נחמן,

כולם אומרים לי שהם מצטערים. למה? על מה? אתה תכף חוזר. כמו תמיד. תכף חוזר. ואומר לי שהכל יהיה בסדר, שאני אסמוך עלייך.

נחמן,

כואב לי בכל הגוף. בבקשה תפסיק.

סרן טל נחמן- קום כבר.

זאת כבר לא בדיחה טובה.

אנחנו מתגעגעים.