אני בקצה השני של העולם, באמצע מדבר יפייפה, עם קליטה מקרטעת, אבל חייבת לתעד את הרגע הזה, שלעולם לא אשכח מה הרגשתי כשקרני השמש חדרו מבעד לשמשת האוטו, היישר אל ליבי. הייתי צריכה לטוס 15 שעות בשביל להבין כמה טוב לי בחיי.
אני מוקפת באנשים מדהימים, שאני אוהבת והם עושים לי טוב. ואני במקומות הכי יפים בעולם ורק רוצה אותם לידי.
טוב לי, ואני מאושרת. ואני לא צריכה לברוח לקצה העולם כדי להבין זאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
