אני לא יודעת איפה ליקבור את עצמי
גם החברה הכי טובה שלי נסעה ואני לא יראה אותה לפחות שנה
וגם בנוסף לזה השנמתי
אני עכשיו אצלה בבית עם אמא שלה עוזרת לה במה שהיא צריכה ואנחנו בוכות כל היום. אבל כזה אני יכולה ליות בסדר?
אני מנסה ליות עם הקטנה כל הזמן, ולישמור על סדר , ולעשות קניות , ולעשן פחות
אבל אני כבר לא יכולה .. קשה לי עם כל המצב המיזדיין הזה אני לא יכולה כבר יותר
אני רוצה לצאת ולעשן ולישתות וליצחוק , מה שאני עכשיו לא ממש יכולה לעשות.
אם אני יוצאת אז אני יוצאת עם הקטנה ואיתה אני לא יכולה לעשות כלום
אני צריכה ליתפרק איך שהו - אבל איך???
ובנוסף לזה אני גם לא מפסיקה לאכול מרוב דיאון ואני ניראת כמו 2 חביות יין מחוברות - אני שמנה!!!
אומנם לא נישקלתי כבר איזה חודש (כי אין להם בבית) אבל אני רואה שעליתי ואני רוצה ליבכות
אבל גם את זה אני לא יכולה לעשות - כי אני צריכה ליות חזקה ליד הקטנה ולא להראות לא שקשה לי.
והכי קשה לי שאנחנו לא יכולות להגיד לה שאחותה הגדולה ניכנסה למוסד סגור , בישבילה היא בפנימיה לומדת וחורשת תתחת.
זה קשה לישמור סוד כזה מהאחות הקטנה . ולהגיד שהכל טוב וזוהר בחוץ.
אני רוצה לצאת לשכטה, לישתות קצת , להוציא את העצבים על איזה מישהו - אבל אני לא יכולה- והבעיה שגם אף אחד לא באמת מבין אותי
לקחתי איתי בתיק את הלונגים שלה באני ישים בבית ושאני כל יום יראה אותם ויחשוב על הקטנה שלי שנסעה לשנה. וגם הכנתי לשתינו שרשרות תואמות שיהיה לנו מזכרת אחת של השניה שלא נישכח .
אבל אנחנו לא נישכח אחת תשניה - בחיים לא! אחרי כל מה שהיא עשתה בישבילי אני לא יוכל בחיים לישכוח.
הסענו אותה לשם רק אתמול - ואני כבר מיתגעגעת אליה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
