אני לא יודעת אם להתחרט על מה שעשיתי אתמול..אני אפילו לא יכולה להאשים את האלכוהול... תפסתי ראש, נכון, אבל הייתי פיקחת לחלוטין.
בעיקרון פשוט לא הייתי מסוגלת לומר לא.
כ"כ נהניתי להתנשק איתו. אני יודעת שזה נשמע קיטשי ובנאלי אבל באמת היה לו פשוט טעם כ"כ מתוק..
למרות הסיגריות ולמרות האלכוהול, זה היה נפלא.
וכן, היה מאוד כיף להתמזמז מתחת לשמיכה.. אבל אז הוא התחיל לדחוף את הראש למטה, ידעתי טוב מאוד מה הוא רוצה אז התנגדתי. עברו כמה שניות והוא ניסה שוב.
המשכתי להתנגד והוא המשיך לבקש. בלי מילים. בשפת הגוף. כבר לא יכולתי לומר לו לא.
כ"כ שמחתי שהוא גמר, כי לא יכולתי להמשיך יותר. לא אהבתי את זה וזהו.
מה אני אעשה..? ציפיתי שכשאני עושה משהו כזה זה יהיה למישהו שאני לפחות מחבבת יותר. טיפה יותר קרובה ללאהוב אבל אותו בקושי חיבבתי.
כן, אפשר לומר שהייתי דלוקה עליו. אבל הוא חתיך בצורה לא נורמלית אז זה הגיוני. יותר רציתי אותו מאהבתי אותו.
אח"כ עברנו לסקס יבש. היה מעולה כן, אבל רציתי פחות. אני מתארת לעצמי שזה נשמע מוזר, וכל מי שמכיר אותי ידע שזה לא מתאים לי בכלל,
אבל כל מה שרציתי זה היה פשוט לשכב קצת. לנוח, מחובקת איתו, לנשק אותו, להרגיש את הנשימות שלו עלי. זה הכל.
בצורה הכי קיטשית שיכולה להיות. כמו ילדה קטנה ומאוהבת. להרגיש אותו לידי.
אבל הוא גבר. ולצערי זה מה שגברים אוהבים סקס. זהו.
כל המסביב זה לא מספיק.
כשכל החברים שלו שהיו בדירה רצו ללכת הוא עדין לא רצה ללכת. וידעתי למה, זה לא היה כי הוא רצה להיות איתי, זה היה כי הוא ציפה שנגיע רחוק יותר.
אני עדין מקווה שאני טועה. שהוא רוצה אותי בגלל מי שאני, ולא בגלל מה שאני מוכנה לעשות בשבילו.
אני מרגישה כמו שרמוטה עכשיו. נכון, אני לא הראשונה שעושה את זה. אבל זה לא אני.
תמיד הייתי התמימה בחבורה שלנו. אמנם לא הכי תמימה אבל עדיין. ופתאום עברתי את כולן. או השתוויתי לחברה שלי שבראש הרשימה.
ורע לי עם זה.
אני אפילו לא מסוגלת לספר את זה לחברות הכי טובות שלי.
אני לא רוצה לשמוע מה הן יגידו. אני לא רוצה לסבול את המבטים האלה של "אני מאוכזבת ממך" ואני יודעת שאני אקבל אותם.
הוא רוצה להפגש שוב.
אני לא רוצה לעשות את זה שוב. למה אי אפשר להשאיר הכל פשוט?
אולי אני פשוט פוחדת שאני לא טובה מספיק. יכול להיות. בטחון עצמי תמיד היה בעיה מבחינתי.
מבחוץ אני תמיד מראה שאני כבר עברתי דברים, שאני הכי מאמינה בעצמי בעולם. כולם יודעים שאני עם הכי הרבה בטחון עצמי בארץ.
אבל בפנים לא. בראש לא. אני תמיד חושבת 100 פעם ודואגת מה יחשבו עלי.
אני אפילו לא יודעת אם אני מתחרטת על זה.
אני פשוט רוצה בצורה כלשהי לחזור להיות תמימה.
כשעוד לא התנשקתי אפילו, הייתי יושבת בשישי בערב ובונה אתרים. לא היה לי חבר והיתי מתוקה לכולם וביישנית.
ומה עכשיו?
בכל הזדמנות שיש לי אני שותה עד שאני לא זוכרת איך קוראים לי.
הידידים הכי טובים שלי רק מחפשים את ההזדמנות להתמזמז איתי. ואני ממשיכה לדבר איתם רק כדי לא לאבד אותם ולהשאר לבד.
למרות שאני עדין לא יכולה לסלוח. לא על זה שרואים אותי בתור אובייקט מיני וזהו.
יש בי יותר. אבל לא רוצים לראות את זה.
אני רק רוצה שהתחושה שיש לי בבטן תעלם. שאני ארגיש משוחררת. שאני ארגיש מאושרת.
הייתי עם אחד הבחורים הכי חתיכים ונחשקים בשכבה שלי.
אני פופולארית כמו שתמיד רציתי. יש לי הכל. למה אני לא מאושרת לעזאזל?!
אני חושבת שכדאי לי ללכת עם מישהו יותר תמים. כמו שאני הייתי. אולי ככה אני אוכל פשוט.. להתכרבל ביחד. להרגיש את הליטופים והנשיקות. בלי ללכת רחוק מדי.
כן, חפרתי. אבל זה פשוט בשבילי. הייתי צריכה לפרוק.
ניקי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Nicole_Shlomo