אני שונאת אותך, זה תמיד בסדר שאני יקשיב לך אבל אף פעם זה לא יהיה בסדר אם את תקשיבי...
וגם אם כן את אף פעם לא תסתכלי לי עלי בפרצוף מתעניין.
כל פעם את אומרת לי (או יותר נכון חופרת) על כמה שהוא חתיך הילד הזה שאת אוהבת ואני אומרת לך שהוא לא יפה בכלל, את ישר מתחילה להגיד שאני מכוערת .
וכל פעם שהייתי רבה עם הילד שאני אוהבת היית אומרת לי כמה שהוא אוהב אותי (כמובן בלי שידעת שאני אוהבת אותו) הייתי אומרת לך שהוא אוהב משהי אחרת, ואת צחקת ואמרת לי שאני סתם מדברת שטויות ושהיא נראית כמו גבר.
ואז כשאמרתי לך שאני אוהבת אותו התחלת להגיד לי "איככ", איזה מן חברה את שאת אומרת לי דבר כזה? את בכלל יודעת כמה מעליב זה?
וכשהייתי שואלת אותך למה הוא שונא אותי היית עונה לי בשיא הרצינות : "אני לא יודעת למה אבל גם לא כל כך אכפת לי " אז למה, תסבירי לי למה היית תמיד היית מכניסה לי שטויות לראש ואומרת לי שהוא אוהב אותי ??
כשהיינו מדברות על הבנים שאנחנו אוהבות תמיד דיברנו רק עליך, כי כשאני רק התחלתי לדבר על עצמי בשביל לקבל קצת עזרה היית עונה לי " אהה ליזה ! עכשיו מדברים עלי ולא עליך" והשיחה הייתה ממשיכה להתנהל בך, ורק אחרי שהיית נותנת לי להוציא מילה על מה שאני מרגישה היית אומרת לי שאין לך כוח ושאת רוצה לראות טלוויזיה.
כל פעם הייתי מגנה עלייך כשהיית רבה עם מישהי כי ידעתי שיכולים לרדת עלייך ואפילו להרביץ לך, הייתי רבה עם חברות שלי מהכיתה בשבילך. ופעם אחת, פעם אחת שהייתי צריכה אותך את לא עזרת לי.
רק לי יש חברה כזאת מיוחדת ?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
